קטלוג והנגשה של מסמכים ארכיוניים: פרשת ילדי תימן ואחרים כמקרה מבחן

תקציר ההרצאה: קטלוג והנגשת חומר ארכיוני רגיש - פרשת ילדי תימן כמקרה בוחן, אמיר קוגן, מנהל התוכן של הפרויקט

במסיבת העיתונאים שנערכה ערב פרסום חומרי פרשת ילדי תימן, הדהדה באוויר שאלה אחת: "האם יש מידע חדש?". לארכיון המדינה כגוף ציבורי, לא הייתה אפשרות להציג עמדה שיפוטית בסוגיה כואבת זו הצרובה בתודעה הלאומית. קודם לכן, בעת הכנת המידע לעיון גלוי באתר האינטרנט, עלו טענות שהארכיון מוסיף לשרת את הנרטיב ההגמוני השולט, ולהסתיר מידע העשוי לשפוך אור בפרשה ההיסטורית.

בסקירה זו, אבקש להתמקד בשיטה שבה בחר הארכיון לטיפול בחומר הרגיש, מתוך הבנת הצורך לספק רישום תיקים ממוקד ואיכותי על מנת לשפר את האימון שאבד. מרגע שהתקבלה החלטת ממשלה לחשיפה, בוצעו מגוון פעולות להנגשת המידע- החל באיתור ההפקדות במחסנים, הגדרת קהלי היעד וצרכיהם, סריקת המידע לתצורה דיגיטלית, ועד הצבתו באתר ייעודי המכיל למעלה מ-210 אלף מסמכים שנצברו בוועדות החקירה שליוו את הפרשה.
במוקד עמדה השאיפה ליצירת כלי אחזור מידע ידידותי ונוח בעשייה שקופה ונטולת פניות, המבקשת להגיש את החומר לציבור תוך פגיעה מינימלית באלו הזקוקים להגנת החוק. לשם כך הוקמה בעמל רשימה עדכנית ומוצלבת של כל שמות הנעדרים שעניינם נדון בוועדות. בנוסף, נוצר תיוג מקיף של כ-2000 מילות מפתח שיפעלו כעזרי חיפוש. המבט הראשוני היה מכוון לבני משפחות הנעדרים, אך גם אל הציבורי הכללי שיבקש להרחיב אופקיו, המדיה שתבקש לדלות ממנה פרטים והמבקשים לפתח מחקר מעמיק בתחום או בממשקים שלו.
במסגרת זו התנהלו הליכי מעקב ובקרה אחר כל שלב בעבודה, היוצקים תשתית לשיפור המאגר ועדכונו ככל שיידרש גם בעתיד. כמו כן, ניתן דגש על מתן שירות יעיל ומהיר לציבור.

רבות דובר בחקר הארכיונים המודרני, על תפקידו של הארכיון בשיח החברתי-תרבותי. במהלך שנת 2016 הטילה ממשלת ישראל על ארכיון המדינה את משימת הכנת חומרי הוועדות שחקרו בנושא ילדי תימן – לפרסום, ובכך הציבה פעם נוספת זרקור על השתלבות הארכיון בשיח הציבורי.
ארכיונים בעידן הנוכחי אינם מהווים עוד רק מקום לשמירת חומר, אלא הם משמשים כמקום דינאמי ופוסט משמורתי. במציאות זו, תפקיד הארכיונאי נובע מאחריות וחובה לשמר את הזיכרון הקיבוצי. הדבר פועל גם באופן הפוך, הזיכרון הקיבוצי מכתיב ומאתגר את הצורך בשמירת תיעוד ואי ביעורו.
בסקר שנערך עבור ערוץ הכנסת לקראת הסרת החיסיון, האמינו 60% מהנשאלים שהממסד שואף להסתרת נסיבות הפרשה. 56% סברו, שהסיבה המרכזית לכך הינה מניעת סערה חברתית. כעת משנחשף המידע, מוטלת על הציבור חובה לעשות בו שימוש נרחב על מנת לקדם את השיח שעל סדר היום, ולהבין כיצד עולה ומשתקפת ממנו דמותנו ההיסטורית וזהותנו.