ד"ר גיאורג הרליץ וד"ר אלכס ביין – אבות הארכיונאות הישראלית

תקציר ההרצאה: ד"ר יוסף גיאורג הרליץ וד"ר אלכס ביין – אבות הארכיונאות בישראל, ד"ר משה מוסק

ד"ר יוסף גיאורג הרליץ וד"ר אלכס ביין ראויים, ללא כל ספק, לתואר המכובד של אבות הארכיונאות בישראל. ד"ר הרליץ יסד את הארכיון הציוני המרכזי בירושלים, שהוא הארכיון המקצועי הראשון בארץ, בשנת 1933, וניהל אותו במשך 22 שנה, עד שנת 1955. ואילו ד"ר ביין, שהחל לעבוד בארכיון הציוני בשנת 1936, החליף אותו כמנהל הארכיון ושנה לאחר מכן, בשנת 1956, התמנה לגנז הראשון של מדינת ישראל. ביין מלא את שני התפקידים האלה במקביל עד לפרישתו, בשנת 1973.

הרליץ וביין שעלו ארצה כבר כארכיונאים מוסמכים ועתירי ניסיון מקצועי, נולדו שניהם בגרמניה. שם גדלו והתחנכו בקרב משפחות מהמעמד הבינוני ושם רכשו את השכלתם האקדמית והמקצועית. משם עלו שניהם לארץ באותה שנה, 1933, ושניהם החלו לעבוד בארכיון הציוני באותו גיל 33. הרליץ בארכיון הציוני כשהיה עוד בברלין וביין בארכיון הציוני המרכזי, שהועבר בינתיים לירושלים.

כאן מתחילות ומסתיימות בערך נקודות הדמיון ביניהם ומכאן מתחילים להצטייר קווי השוני וההבדלים הבולטים באישיותם, בגישותיהם המקצועיות ובדרכי פעילותם הארכיונית. ראשית, יש לקחת בחשבון את הפרש הגילים ביניהם: הרליץ נולד בשנת 1885 ואילו ביין, בן דור מאוחר יותר, נולד 18 שנה אחריו בשנת 1903; שנית, השוני הבולט באופיים ובטמפרמנט שלהם: הרליץ היה איש צנוע מאד, מופנם, מתון, קפדן וצייתן ואילו ביין, אדום השיער, היה בעל אופי סוער, פעלתן, רגזן, מוחצן ושובר מסגרות. מכאן נבעו גישותיהם המנהליות והמקצועיות השונות מאד: הרליץ ראה את עצמו כעובד סוכנות, מסור, ממושמע ושקדן וכך גם ביקש שייזכר וייכתב על מצבת קברו – "פקיד ציוני". ואילו ביין, היצרי, היצירתי והנון-קונפורמיסט, ראה את עצמו כמי שבא ליצור מהלכים ומסגרות חדשות ומקוריות, לברוא מערכת ארכיונית מודרנית, להרחיב אופקים, לנפץ מוסכמות ולשנות סדרי עולם.