כנס - אינוונטר מורשת ארצי בישראל

השתתפה וסיכמה - מיכל הנקין

כנס בנושא מערכות מידע לניהול מורשת התרבות התקיים ביום שלישי, 6 במרץ 2018, במוזיאון תל אביב לאמנות. השתתפו בכנס רשות העתיקות, רשות הטבע והגנים, אדריכלים, אנשי מוזיאונים, אנשי שימור ובעלי עניין. הכנס הינו יוזמה של רשות העתיקות, איקומוס, קרן גטי, מיזם "ציוני דרך", רשות הטבע והגנים ומנהל התכנון.

הכנס התחיל בשאלה מהי ההשפעה של המעשים שלנו על הדורות הבאים. כדי לנהל מורשת צריך תשתית ידע. כדי להגן על המורשת הארצית והמקומית צריך אינוונטר ארצי. יש לו ערך כלכלי (גם לבעלי המבנה וגם למקבלי ההחלטות), מנהלי וחברתי.
בדו"ח מבקר המדינה משנת 2005 רשום שטרם נקבע אינדקס ממלכתי לאתרים. מאז ועד היום לא נקבע אינדקס שכזה. כלומר, אין ראייה של הצורך לא ברמה מקומית, לא כל שכן ברמה ממלכתית.

היעד הינו שבשנת 2021 תהיה מערכת לניהול המורשת עם מנגנון שיתפעל אותה (כגון הכנסת הנתונים, עדכון, הערכת המידע) ויאפשר הנגשה ודליית נתונים במגוון חתכים ולמגוון צרכים. כל אמנות השימור מתייחסות לאינוונטר השימור, אמנות שישראל חתומה עליהן.
הערך המוביל בכל הפרויקט להקמת אינוונטר המורשת הארצי הינו שהמידע שנוצר בכספי ציבור ראוי שיגיע חזרה לציבור, למען הציבור.

יעל אלף מרשות העתיקות, שפתחה את הכנס, דיברה על היוזמה להקמת אינוונטר מורשת ארצי, שאלה איזה מידע דרוש למקבלי החלטות בנושאים שונים כגון פיתוח, בנייה, כמה מבני שימור למשל יש בארץ, מה מיקומם, כמה מהם במצב מסוכן, חתכים לפי תקופות הבנייה, לאילו אתרים יש פוטנציאל לפיתוח והעצמה, האם ישנו ייצוג למגוון ערכי מורשת, איזו הגנה קיימת על נופי תרבות, לאילו סיכונים נתונות ערי מורשת (עכו ותל אביב) בארץ. את התשובות צריך לקבל ממאגר אינוונטר המורשת, ולכן כל כך חשוב להקים אותו.
צריך לנצל את מערכת ה-GIS המציגה נתונים מרחביים בשכבות, ושהעיריות והרשויות המקומיות נעזרות בה. צריך להגיע למצב שהמידע שיהיה קיים במערכת זו ניתן יהיה לשיתוף בין הרשויות וברמה לאומית.

מתוך ההבנה שחסר מידע במורשת הארכיאולוגית, נבנתה ברשות העתיקות מערכת ייעודית ובה מידע על המצב הפיסי של האתרים, מיקומם ועוד. המערכת מאפשרת לתכנן מה לעשות עם כל אתר ואתר, לעשות שותפויות עם בעלי האתרים כגון רשות הטבע והגנים. גם בקק"ל יצרו שכבת נתוני מורשת במערכת המידע שלהם. המרצה נתנה דוגמה לצורך: ידעו שישנו דולמן (מבנה גדול מאבנים מהתקופה הפרה-היסטורית) ביער ליד הישוב "האור הגנוז" (הר מירון). גילו אותו ויכלו למקם אותו במפה ובמאגר בעזרת ה-GIS . ואז נשאלו שאלות: מי שומר עליו, מי יודע עליו, איך דואגים ומטפלים בו, מי בודק את מצבו אם מתרחשת רעידת אדמה למשל, ועוד שאלות דומות. כלומר, ככל שיוכנסו יותר נתונים ניתן יהיה לקבל החלטות מושכלות יותר ובמגוון תחומים.

החזון הוא להפוך לאוצר של ידע, באמצעות אתר ייעודי שירכז את כל המידע מכל השכבות. המערכת תאפשר הגנה ובקרה של השימור והפיתוח, תפיסה תכנונית כוללת, מעורבות וביקורת ציבורית על ההחלטות ויצירת מדיניות ארצית לשימור.

המרצה השני, עו"ד גידי קורן, נשיא הוועדה המדעית של "איקומוס" לנושאים משפטים, מנהליים וכלכליים, דיבר על הפרדוקס המשפטי בהקשר של אינוונטר המורשת הארצי. לדבריו ניתן למצוא בישראל מספר רשימות אינוונטר, אך הן לא מתכתבות זו עם זו. צריך שהרשימות או האינוונטר בו מדובר, ישתמשו במונחים ובמושגים אחידים ובעלי מכנה משותף. צריך לראות שכולנו מדברים על אותו דבר ומתכוונים לאותו דבר.

כשמדברים על יצירת אינוונטר מורשת צריך לקחת בחשבון שלמידע יש היבטים מנהליים, כלכליים וענייני בעלות.
יש צורך להתייחס למספר שאלות:
מי מחליט מה ייכנס לאינוונטר ומה לא ?
מי רשאי להיכנס לאינוונטר ?
האם הקריטריונים הינם אובייקטיבים או סובייקטיביים ?
מה קורה כשכבר נמצאים באינוונטר ?
מי מורשה להוציא ישות מהאינוונטר ? ובאילו מקרים ? האם זה קשור לשינוי ההגדרה של אותה ישות או עקב ירידה בערכים (למשל כתוצאה מהרס המבנה – אך אז נשאלת שאלה נוספת האם מבנה שנהרס צריך להוציא מהאינוונטר?)

המרצה הציג דוגמאות מהעולם, והציף את הבעייתיות במיוחד במדינות פדרליות המורכבות מכמה מדינות קטנות בה כל מדינה רשאית להחליט לעצמה, ובכל מדינה האם המידע קיים ברמה הארצית או המקומית, ומה אומר חוק השימור בכל מקום.

בצרפת למשל מסווגים את הערך של האתרים לפי שתי רמות: ערך גדול ומשמעותי – נרשם ברמה לאומית במשרד ברמה לאומית כגון משרד התרבות, לעומת אתרים בעלי ערך נמוך הרשומים ברשימות מחוזיות בצרפת. בשתי הרמות יש חובה לשמור, בשתי הרמות ניתן תקציב לשימור אך התקציב שונה לכל אחת מהרמות. וברמה הגבוהה ישנה אפשרות להפקעה. בצרפת הוצאת אתר מהמיכלול מתאפשרת על ידי הגורם המכליל – שהוסיף את האתר לרשימה.

בטורקיה הוקמה בעבר מועצה ארצית לערכי תרבות, בה ישבו שבעה אקדמאים ממגוון תחומים וקיבלו החלטה מה ראוי להיכלל ברשימות. הוקם גם מנגנון לערעורים. היום הרכב המועצה השתנה, והדברים נראים אחרת.

בהולנד, משרד התרבות הכיר עד כה ב-60,000 אתרים בעלי ערך לאומי שהוכנסו לאינוונטר. מצד אחד אסור לשנות אתרים אלו, אך מצד שני ישנו תקציב, פטור ממס, והרשויות המחזיקות את האתרים מקבלות תמיכה על כך. ישנם עוד 40,000 אתרים המאושרים ברמה המקומית. הדרישות אותן דרישות אך לעתים ישנה תמיכה כספית.

באוסטרליה, יש מרשם ברמה של המדינות או טריטוריאלית. אחרי שהאתר נכנס למאגר, אפשר להוסיף לו ערך של חשיבות לאומית גם אם הוא בידיים ציבוריות וגם אם בידיים פרטיות. אתר בעל ערך מקומי יכול לפנות למדינה בבקשה לקבל הערכה לאומית, כלומר יוזמה מלמטה למעלה. באוסטרליה עומד להתקבל חוק להקמת מאגר סקרים (לא בהכרח מאגר של אתרים מרכזיים).

בהודו ישנן שלוש רמות של רשימות: לאומית, של מדינות ושל רשות מקומית. על רשות ברמה מסוימת שמכניסה (מכלילה) לרשימה אתר, לדאוג לו.

לסיכום, חסרה אחידות של השאלות בנושא האינוונטר, אין קריטריונים, שפה אחידה, מגוון רמות טריטוריאליות.

בישראל ישנם מספר חוקים – העתיקות, הגנים הלאומיים, התכנון והבנייה, חוקים אתריים (למשל מוזיאון הכנסת, חוק זיכרון השואה) ואחרים, ואין התאמה ביניהם בנושא זה. לאתרי המורשת אין רשות המופקדת עליהם בניגוד לאתרים אחרים – קק"ל, רמ"י והרשויות המקומיות.
סעיף 5 לאמנת המורשת העולמית קובע בין היתר שהמדינה צריכה להקים מנגנון לאומי למורשת, הערה דומה כלולה גם בדו"ח מבקר המדינה שהוזכר קודם. המנגנון לא הוקם אם בגלל שכל גוף רצה לשמר את מוקד הכח והסמכויות ואם מפני המחשבה ש"אני יכול לעשות את זה יותר טוב מאחרים". וזהו הפרדוקס.

ההרצאה הבאה: דייויד מאירס, מכון גטי לשימור: מערכת אינוונטר לניהול אפקטיבי של מורשת התרבות ושימורה
גוף זה מתמחה בשימור, בעזרה למשמרים בעולם המטפלים במורשת התרבותית, בונים שותפויות, ומעלים את היכולות של המומחים מסביב לעולם. הם יצרו רשימות כבר משנת 2000. פעלו בלוס-אנג'לס, בעירק, בירדן, רצו להקים מערכת לאינוונטר מורשת בעירק, ובינתיים מדינות נוספות התעניינו בכלי שפיתחו. וזה הוביל אותם להקים מערכת שמותאמת לעבודה בכל מקום, נקראת ARCHES (arches heritage inventory getty conservation). זוהי תוכנה של קוד פתוח, תוך הסכמה שכל שינוי או תוספת שתיעשה על ידי הציבור תהיה גם היא פתוחה לכל.

אינוונטר מורשת, המתאר ישויות תרבות ומורשת, צריך שיהיה מתמשך ומעודכן כל הזמן. בהתחלה מטמיעים את הנתונים והמידע, בהמשך ניתן להוסיף סקרים, פעולות תיעוד, והמאגר מתעדכן באופן שוטף. במאגר ניתן להוסיף מידע מסוגים שונים, אפשר לקבוע מגמות תכנוניות, תקציביות, ולקבל מענה למגוון שאלות כמו למשל כמה בניינים מסוג מסוים או תקופה מסוימת ישנם בתל אביב. מאגר שכזה מסייע לתכנון פרויקטים גדולים כמו תחבורה וכדומה, כי צריך לדעת מה קיים מבחינת השימור לפני קבלת החלטות. ניתן בעזרת המאגר לאתר אתרים שנמצאים על ציר רעידות אדמה ולקבל החלטות ניהוליות לגביהן. ניתן לדעת מה כבר נחקר ומה לא, ובנוסף ניתן לפנות לציבור הרחב כדי שיוסיף מידע משלו.

אינוונטר טוב צריך שתהיה לו מסגרת חוקית במונחים כגון: חובה להקים, לטפל ולעדכן, המידע הינו בעל ערך משפטי, מינוי הגופים המנהלים ואחראים על האינוונטר, הכרה בשימושים באינוונטר – ראויים ושאינם ראויים, נהלים של שימוש באינוונטר, מהן השפות בהן האתר ייכתב, מהם הנתונים המוסמכים שיכללו בו, מהי הטרמינולוגיה המוסמכת והאחידה באינוונטר, עדכון מידע שהשתנה, כלומר, צריך במערכות ערכי מדידה, ופעילויות כדי לתמוך באינוונטר המורשת.

כדי להקים אינוונטר דרושים מתכננים, מדריכים, מנהלי מידע וידע, אנשי טכנולוגית המידע, החלטות בנוגע לניהול, תקציב, מדיניות, כח אדם, תוכנה, אמצעים טכנולוגיים, סטנדרטים למידע כדי שהמידע יוכנס בצורה אחידה, והכשרה מקצועית של כל מי שקשור לאחד השלבים בשרשרת.

סוגי המידע:
סוג הרשומות
נתונים לכל קטגוריה של רשומות
איזה מידע הינו חובה ואיזה לא
מהי הרמה של המידע (לאומי, מקומי)
סטנדרטים בינלאומיים, (סטנדרטים כמו MIDAS HERITAGE)

טרמינולוגיה אחידה של ערכים מוסמכים ומדויקים – בעלת חשיבות רבה לאינדוקס.

אתגרים: שיתוף נתונים ומידע, עבודה בסטנדרטים משותפים, אנשי הטכנולוגיה צריכים להיות מעודכנים כל הזמן בטכנולוגיות החדשות, והתקציבים חייבים שיתאימו לדרישות. כלומר, דרושה תמיכה מתמשכת לאורך זמן כדי שהאינוונטר יכול יהיה להיות בר שימוש גם על ידי הדורות הבאים.

הרצאה: פיל קרלייל, מערכת אינוונטר המורשת של אנגליה

במהלך השנים, עוד מסוף המאה התשע עשרה, נוצרו רשימות של אתרים (ב-1882 נרשמו כמה עשרות אתרים). במשך הזמן נרשמו אתרים על גבי כרטיסיות, ואלו הועברו בשנות התשעים של המאה הקודמת למאגר ממוחשב של אינוונטר המורשת של אנגליה.

האינוונטר ניתן לשימוש גם על ידי האזרחים והמתעניינים – לא רק לאנשי מקצוע ומקבלי החלטות. לדעת המרצה צריך להעריך את המידע, להעלות אותו, ליצור הנאה אצל המחפש וכתוצאה מכך רצון ותשוקה של הציבור והמשתמשים באשר הם, ללימוד מעמיק. הבעיה הייתה שהאינוונטרים היו שונים מגוף אחד לשני, ולכן היו צריכים לקבל החלטות על אחידות המונחים, הגדרת האתרים שיתועדו ומהו המידע הנדרש לגבי כל אחד מהם (שמות, מיקום, ממה בנוי, מה נעשה באתר, ועוד), רמת הערך של האתר, ומה המידע המינימלי שצריך שיהיה לגבי כל אחד מהישויות המתועדות.

הם מתעדים כל ישות בעלת ערך בעבר, גם אם היא כבר לא קיימת כיום. לשם כך הם נעזרים במפות עתיקות ובתצלומים סטריאוסקופים (תלת מימד), עובדים עם כל הגופים המחוזיים והרשויות המקומיות, נעזרים בידע המונים, אזרחים שמצלמים מבנים ואתרים ומעבירים אליהם את המידע. הם בודקים את זכויות היוצרים והרישיונות של החומרים שהם מצרפים למאגר, ומחסים מידע פרטי. ומעלים למאגר רק מה שמותר על פי חוק.

ההרצאה הבאה: אליסון דלגיטי ושני המרצים הקודמים ממכון גטי: מערכת arches לאינוונטר מורשת ולניהול
בעבודתם הם ראו שלא ניתן לקבל החלטות ללא מידע. לכן הם חיפשו דרכים לשימור הנתונים והמידע לדורות הבאים, אך בצורה שיהיו בעלי מובן כלשהו, המידע המורשתי כפי שהוא אך גם המטא-דאטה. הם הבינו את הקשיים בהקמת אינוונטר: פרויקט זולל משאבים של תקציב וכח אדם, והצורך להתאים אותו באופן שוטף לשינויים הטכנולוגים המהירים. נדרשו כישורים חדשים להקמת האינוונטר: לא עוד ארכיאולוג או גיאוגרף כלומר אנשי מקצוע בתחום התוכן, אלא אנשי טכנולוגית המידע, אנשי GIS, ועוד. הם זיהו שבמספר מקומות בעולם פיתחו כלים לאינוונטר מורשת אך הם לא היו אחידים. ולכן רצו לפתח פלטפורמה גמישה שאנשים יוכלו לאמץ או את חלקה או את כולה, ושתתאים לצרכים של אנשי המורשת בצורה הטובה ביותר.

החזון שלהם היה שהכלי שהם ייצרו יהיה פתוח וללא תשלום, וניתן יהיה לחלוק בו, ורצו שהמידע יהיה פתוח לטווח ארוך. הכלי חופשי אך נחוץ לטפל בו: לעדכן, להעלות מידע, לבדוק אותו, צריך לחתום אם רוצים לשנות את התוכנה, לשפר או להרחיב, גם השינוי צריך להיות נחלת הכלל. הם לא צפו כמה קשה יהיה הפרויקט. גם בגלל השונות בחוקים, בסדרי עדיפות בכל אחד מהמקומות, ועוד. כיום הגרסה היא גרסה 4, יותר ידידותית למשתמש וגמישה. הכלי גמיש, כל אחד יכול לנהל את המידע שלו בעצמו ולהחליט מה פתוח לציבור ומה לא.

מה יכול להיות מתועד באמצעות arches? מבנה, אתר ובו מספר מבנים, אנשים שגרו בהם, אירועים היסטוריים, פעילויות שנעשו כגון מחקרים, מקורות המידע (מסמכים, אודיו, וידאו וכד').

מעגל החיים של האינוונטר הינו: העלאת הנתונים, ניהול הנתונים, אנליזה של הנתונים ומחקר המתבסס על הנתונים.

הם מנסים לפעול כדי לגוון את קהלי המשתמשים. במקום הציבור הסטנדרטי – מעיין הנמצא באמצע חייו, בורגני וכד', הם שואפים להגיע לקהל של צעירים, תלמידים. לכן ההצגה של הנתונים מאד גרפית וויזואלית, (אינפוגרפיקה) ומסייעת להבין אותם ולהתרשם מהם. ניתן לבצע חיפוש מורכב, ניתן ללחוץ על מושג מתוך המילון המבוקר (תזאורוס) ולחפש לפיו, ומופיעים גם ערכים כמותיים כגון עובי קיר, משקל, חומר, ולפיהם גם ניתן לעשות חיתוכים. התוכנה גם מייעצת לגולש לבדוק גם ערכים אחרים לפי הנתונים הנאספים בתוכנה עצמה. כל זה גורם (יש לקוות) לגולש לומר: "אה, זה קול.. (cool)" ולרצות להמשיך לגלוש ולייצר מידע כך שאחרים גם ימצאו אותו. היכולות והאפשרויות הללו תלויות כמובן במידע שנמצא בבסיס בסיס הנתונים.

ישנן מגוון הרשאות: לקריאה בלבד, למומחים בתחום שמורשים לשנות, בכל המאגר או רק בחלק, ועוד ועוד. ניתן ליצור קבוצות עם מטלות משותפות, ניתן לחסום חלק מהמידע ולחשוף אחר. כלומר, צריך ליצור את הגבולות והמגבלות. ניתן להוסיף לערכים תצלום, מסמך, כדי שהמעיין ידע למה הכוונה. ואז זה לא רק ברמה של אינדקס אלא ברמה רחבה יותר של ידע.

שימוש במפה – ניתן לצייר קו ממקום למקום ולבקש לקבל את כל האתרים לשימור שנמצאים במרחק של כך וכך מהקו. בנוסף זו "מפה חמה" אינטראקטיבית (מקושרת למידע שנמצא ב back office) וניתן להיכנס דרכה לכל אתר והמידע שלו ולקבל את המידע הנדרש ולהרחיב אותו.
פיתוח עתידי נוסף יעשה בתחום ניהול המערכת, שיאפשר בין היתר ניתוח נתונים על הגולשים ועל המשתמשים. כמו למשל, מי חתם על הקוד, כמה השתמש מאז, באילו נושאים התמקד, וזאת כדי לאפשר לאנשי arches לסייע לקונה הקוד לשפר את ביצועיו עם הכלי.
סדנאות.

ביום השני לכנס התקיימו סדנאות, אשר לצערי האיגוד לא הוזמן אליהם. אנו מחכים לקרוא את נייר העמדה שיצא מסדנאות אלו.

סיכום והתרשמות של נציגת האיגוד - מיכל הנקין

אין ספק שזהו פרויקט שאפתני ביותר. בכיכר אחת של מידע נפגשים אנשי המקצוע, מקבלי החלטות, בעלי נכסים או אלו המעוניינים לרכוש אותם, בעלי עניין, אנשי מורשת, תלמידים וחוקרים, מדריכי טיולים, מתעניינים שאינם מסקטור זה או אחר, ועוד ועוד.
אם יש לתוכנית היתכנות עתידית, ואין הדבר רק תרגיל אקדמי, צריך שתתוכנן פרוגרמה גדולה וכוללת, ושבתכנון יהיו שותפים כל בעלי העניין, ושממנה יגזרו השלבים.
אין ספק שהארכיונים חייבים להשתלב בפרויקט, אם בתור ספקי מידע (תצלומים, מפות ישנות, מסמכים ועוד) ואם כישויות הראויות בעצמן להיכלל במאגר עצמו.