כנס שקיפות מקומית לבחינת סוגיית השקיפות בשלטון המקומי

ביום שלישי, 17 ביולי 2018, התקיים דיון מרתק בנושא השקיפות בשלטון המקומי. הכנס התקיים תוך שיתוף פעולה בין הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור בראשותה של ח"כ סתיו שפיר, לבין היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד הפנים בראשותה של עו"ד רבקי דבש.
שותפים נוספים לכנס היו ארגונים אזרחיים שבחזון שלהם השקיפות היא הערך המוביל. ביניהם: חברת ZenCity, המכון הישראלי לדמוקרטיה, מיזם מאה ימים של שקיפות, הסדנא לידע ציבורי, OECD, עמותת עורכי דין לקידום מינהל תקין, התנועה לאיכות השלטון, נתיבות משפט, מכון קהלת, עמותת שקיפות בינלאומית ישראל, קואליציית הארגונים, נציגים ממשרדי הממשלה: משרד המשפטים, משרד הפנים, המרכז לשלטון מקומי וראשי רשויות מקומיות: זיכרון יעקב, יקנעם, לוד ורמת השרון.

בכנס בין היתר נחשפנו לביטויים חדשים כגון: אזרחות פעילה, תקציב השתתפותי, ערים טובות, מדדים בינלאומיים למדידת השקיפות, שקיפות השתתפותית ועוד.

ח"כ סתיו שפיר הפנתה את הזרקור לשקיפות ברשויות המקומיות. הוועדה דנה בשנים האחרונות בשקיפות במוסדות ממשלתיים. מצד אחד ישנו פוטנציאל עצום בשקיפות, ומצד שני פחד עצום מההשלכות שעשויות להיות כתוצאה ממנה, אך מכיוון שהכסף המשמש משאב לפעילות הרשות המקומית מקורו מהציבור, זכותו לדעת מה הרשות עושה איתו למענה. השקיפות תביא את האזרחים לאזרחות פעילה, ערים טובות יותר, והרשות תהיה המנוע לשינוי חברתי. בעבר האזרחים איבדו אמון ברשות גם בגלל הפעילות שלה וגם בגלל דלתות חסומות, ולאו דווקא בגלל החלטות לא טובות. החובה היא לפתוח את כל הדלתות, כדי שהשקיפות תהיה כלי לבניית אמון מחדש עם הרשות וכדי שהתושב יוכל להשפיע על חייו, ועל הפיכת העיר לטובה יותר. אי שקיפות יוצרת תלות.

השופטת בדימוס, נילי ארד, יו"ר שקיפות בינלאומית ישראל אומרת שהסניף בישראל מתמקד בהעצמת השקיפות ככלי למיגור השחיתות (במדינות העולם פועלים במגוון כלים למיגור השחיתות), מבחינת – ברגע שאנחנו יודעים – אנחנו שותפים, נותנים כבוד לאזרח. הוא יכול להביע דעה. היום האזרח רוצה להראות ולהישמע. היא קוראת לכתיבת אמנה חברתית שאומרת הדדיות: האזרחים נותנים את חלקם בכסף, ונבחרי הציבור חייבים לנו כציבור כי הם יושבים בזכותנו במקום שלהם. וכך, לשלטון יש חובת נאמנות לציבור, ועל כן ישמור על טוהר המידות ושקיפות הציבור. ישנם מדדים בינלאומיים למדידת השקיפות.

מר סימון אלפסי, ראש עיריית יקנעם, אומר שאמנם הרשות מחויבת לשירות, אך העובדים תוהים ללא הרף אם הכל צריך להיות פתוח/ שקוף. הוא מגבה חשיפת כל המידע, לא רק את הדו"חות השנתיים אלא הכל עד הפרט האחרון, כגון איזה כיבוד הוגש. הוא רואה בשקיפות יתרון, הזדמנות להדגיש את החיוב, ההישגים.
סתיו שפיר – חוזרת ואומרת שהציבור מתעניין במידע, ואם הוא שקוף הוא יתעניין בשאלות מהותיות. התשובות יסייעו לו להיאבק על מצבים לא צודקים. תקציב השתתפותי יוביל לפעילות אקטיבית: לא רק לקרוא את התקציב, אלא לשאול להיות אקטיבי, איך התושב רואה את השכונה שלו בעתיד, מה הצרכים שלו, איך השכונה אמורה להתנהל, והופך לאזרח בעל כוח, מקשיבים לו, הוא שותף, וכך נפרץ מחסום האמון. ראשי הרשויות צריכים לאמר: "אנחנו לא מפחדים".

גב' Delphine Moretti מה – OECD דיברה על היתרונות של שקיפות השתתפותית – תהליך מובנה בו אזרחים לוקחים חלק בסדרי עדיפויות וחלוקה תקציבית. היום הפעילות ברשות נעשית על ידי ה"עלית" למען ה"עלית". לדעתה צריך לשנות את הדינמיקה, ולהזמין את התושבים להביע את דעתם איך לחלק את התקציב, ובמיוחד תושבים שבדרך כלל מרגישים מחוץ לתהליך ולחלוקת התקציב. בשגרה, ישנם לחצים על מקבלי ההחלטות ברשות לבזבוז, הוצאת כספים על פרויקטים לא ישימים, השפעה של קבוצות מאורגנות. השינוי התחיל בעיר פורטו – אלגרה בברזיל, לאחר שהיה אחוז מאוד נמוך בבחירות, והסתבר שאלו שגרו בסלאמס כלל לא השתתפו בבחירות. ב – 1980, כבר התחיל לחץ מתושבי הסלאמס לקבל החלטות בגינם בוועדות ההיגוי של תכנית העבודה של העיר. הדבר הוביל לחלוקה טובה יותר של תקציבים, כך שחלקם גם הגיעו לשכונות העלובות. הייתה לזה משמעות בחינוך. גם בערים אחרות בעולם קרה תהליך דומה, למשל בסביליה ובקורדובה בספרד, גם בשיקגו וגם בניו-יורק. כיום מדינות נוספות מתחילות להתעניין בשקיפות השתתפותית.

בפריס למשל יצא קול קורא להגיש פרויקטים לעירייה, ובסוף השנה תושבי העיר הוזמנו להצביע על הפרויקטים. בשנה שעברה, התקבלו 12 פרויקטים כלל עירוניים ומאה ויותר פרויקטים בשכונות. היו מעורבים בתהליך מאה אלף תושבים. בהולנד בחרו מאה תושבים שיבחנו את התקציב וישאלו שאלות.
ללא ספק, התהליך דורש שקיפות של מידע. היכולת לקרוא את הנתונים התקציביים, השימוש בטכנולוגיות חדשות, והדברור של התוצאות. מידע אמין, ברור, לא רק תקציב אלא גם מה ההישגים.

ד"ר תהילה שורץ-אלטשולר – השקיפות יוצרת שיח שמשטיח היררכיות. מצד אחד תהליך קבלת החלטות על ידי הציבור ומצד שני מביא איתו בעיות וקשיים.

מר יאיר רביבו, ראש העיר לוד – רואה חשיבות רבה בפעולות שיחזירו את האמון של התושב במערכת. לדוגמה - רואה מהפכה חברתית בגלל הרשתות, הנייד הינו כלי מצוין להתכתב עם התושב. זה קשה לאורך זמן אך זה מחזיר את האמון של התושב ברשות.

לסיכום, משתתפי הפנל אומרים שהם רואים בדיאלוג חשיבות, וחוסר דיאלוג הינו טעות של ראשי ערים. צריך לשמור על עקרונות השקיפות, ולרתום את הטכנולוגיות לכך. בנוסף, מבקשים מבנה אחיד לאתרים של הרשויות המקומיות כדי שניתן יהיה להשוות בין הנתונים. הסדנה למידע חברתי מתמקדת בנושא זה.
המושב הבא דן בעתירות שהוגשו עקב אי קבלת תשובות בגין חוק חופש המידע. המשתתפים בפנאל קבעו שאי הקביעה בחוק מהו העונש על אי מתן תשובה גורם לאזרח ולתושב לשאת בהוצאות של לקיחת עורך דין שייצג אותו, ובסופו של דבר הערכאות השיפוטיות ברוב המקרים מצדיקים את התושב, והרשות היא זו שצריכה לשלם, אך מעבר לכך, עד שהמשפט מגיע לסיומו עובר זמן רב, דבר הפוגע באזרח ובתושב שזקוק מיידית למידע.

דו"ח זילבר – הצוות לבחינת דרכים לחיזוק שלטון החוק וטוהר-המידות בשלטון המקומי - הינו תוצאה של עבודה משותפת בין משרד המשפטים, משרד הפנים, מרכז השלטון המקומי ומשטרת ישראל. הדו"ח אומץ על ידי היועץ המשפטי לממשלה בינואר 2016. בדו"ח ישנו פרק שלם המטפל בנושא השקיפות ובו כתוב בתמצות: " העלאת רמת השקיפות המתחייבת בפעילותן של רשויות מקומיות באמצעות הרחבת סוגי ואופי המידע שלגביו יידרש פרסום יזום על-ידי הרשות - זאת, הן בנוגע לסדר-היום של ישיבות מועצת הרשות, החלטות ועדות מועצת הרשות, עסקאות הצפויות להיעשות במקרקעי הרשות והיבטים שונים הנוגעים למכרזי הרשות". (עמ' 89 בדו"ח).

לטענת המשתתפים בפאנל יש להגדיל את רשימת החומרים והמידע שחובה על כל רשות להעלות לאתר שלה.

גב' אדית בר, מנהלת מנהל הפיתוח בממשרד הפנים, טענה שאין צורך ברגולציה של השקיפות אלא ניתן להסתייע בכלים אחרים כגון הכשרה, לימוד ועוד. כנגדה קמו הארגונים האזרחיים וטענו שלא ניתן להסתפק בכך, והרגולציה מתחייבת כדי שהשקיפות תתקיים. הרגולציה מחויבת גם כי לאזרח אין כלים מול הרשות המקומית והרגולציה תקל על האזרחים.

עו"ד מירה סלומון, היועצת המשפטית של מרכז השלטון המקומי, טענה שכל התהליכים של השקיפות והרגולציה חייבים להיות קשורים לתקציבים, ולא יתבצעו ללא הקצאת משאבים ממשרד הפנים, גם לכוח אדם וגם לטכנולוגיה. הציפייה ממשרד הפנים היא לא לפיקוח ולבקרה כי אם לשותפות.

כשניתנה לנו הזדמנות, אמרנו (מיכל הנקין) שברוב הרשויות המקומיות אין ארכיון מסודר, כך שהמידע נשמר בחלקו. וכדי שתהיה שקיפות במידע, צריך שהמידע יישמר, כמו שבית לא מספיק שיהיה לו גג צריך שיהיו לו גם קירות וריצפה. ועל כן, יש לחייב בחוק שיהיה ארכיון בכל רשות מקומית ולתת משאבים לכך.

רשמו: מיכל הנקין והדס אביבי