Conference ICA Adelaide 2019

השתתפה וסיכמה - מיכל הנקין

בעצם ימי שהותי בכנס השנתי באוסטרליה, הודיעה הממשלה האוסטרלית על איסור העלייה לסלע הענק "איירס רוק" (Ayers Rock) בשמורת האולורו. במשך עשרות שנים היה הסלע מבוקר ומתויר, אך בכל הזמן הזה, דרשו בני השבט, שאבותיו חיו באזור, לא לאפשר לטייל עליו מכיוון שהוא מקודש לשבט ובעל משמעות טקסית, רוחנית ומורשתית. רק בשנת 1985 הוחזר הסלע לילידים, אשר מאז החכירו אותו לממשלה האוסטרלית ודרשו ממנה לאסור על עלייה של תיירים ומטיילים עליו, דבר שהממשלה עד היום נמנעה מלעשות. כל זאת עד לפני כשבועיים, אז הממשלה אסרה את המשך הטיפוס של התיירים על הסלע, כדי שהילידים יוכלו להמשיך בטקסים הקשורים אליו (הערכים המקודשים "החוק" ו"החלום"), והתיירים יפסיקו לפגוע בערכים אלו. (להרחבה ראה מאמר: אוסטרליה – סלע המחלוקת איירס רוק, כתבה ד"ר דבי הרשמן, צילם ג'וזף בק):

אתם בוודאי שואלים: מה לכל זה ולכנס? עוד מעט ותגיע התשובה.

הכנס התקיים בין 25-21 באוקטובר בשיתוף ה- ICA (האיגוד הבינלאומי לארכיונים), החברה האוסטרלית לארכיונים, איגוד הארכיונים בניו זילנד, ו - PARBICA (הענף הפסיפי של האיגוד הבינלאומי לארכיונים). ואכן מבין 600 משתתפים, רבים הגיעו לכנס מאזור זה של כדור הארץ.

הנושא של הכנס היה: Designing the Archives. חלק גדול מההרצאות דנו בהיבטים הייחודיים של ארכיונים של קהילות ילידים. חלק זה של העולם עוסק בדרכים לאפשר לילידים לתעד את השבטים שלהם בעבר ובהווה תוך כבוד לערכים ולמסורות שלהם: איך בונים ארכיונים קהילתיים לקבוצות הילידיות, מי בעל המידע, למי הסמכות להנגיש את המידע, איך נעשה התיעוד בהתחשב במנהגים קדומים הקשורים למידע ולשמירתו ולהפצתו (תיעוד גברים, תיעוד נשים, מי מבצע ולמי מותר לראות), למי הסמכות לקבל החלטות שכאלו, איך ניתן למצוא שורשים בעזרת תצלומים שבעצם צולמו על ידי לבנים במטרה להראות את הזר והשונה, ועוד ועוד.

וכאן נמצאת התשובה שנשאלה בתחילת המאמר:
איסור זה שהוחלט עליו לאחרונה, זה שציינתי לעיל, הינו חלק מהמגמה ההולכת וגוברת באוסטרליה להקשיב לילידים, אלו שגרו ביבשת לפני בואם של הלבנים, לחזור ולכבד אותם, להסכים על כך שהאדמות היו שייכות בעבר לאבותיהם, ואף לבקש את סליחתם.
בהמשך לכך, ומתוך כך, הכנס נפתח באמירה הבאה עליה חזרו ראשי המושבים באריכות או בקצרה, אך בכל מקום חזרה האמירה ונישאה אם על ידי ראשי המושבים ואם על ידי המרצים ואם בקבלות הפנים:
We acknowledge that Adelaide Oval is built upon the traditional lands of the Kaurna people and we respect their spiritual relationship with their country. We also acknowledge the Kaurna people as the traditional custodians of the Adelide region and that their cultural and heritage beliefs are still as important to the living Kaurna people today.
הערה: Adelaide Oval – האצטדיון בו התקיים הכנס בעיר אדלייד.

ולכנס עצמו:
לפתיחת הכנס עלה לבמה מייק או'בריאן כנציג השבט KAURNA שחי באזור העיר אדלייד עד היום. כחלק מהמהלך להחזיר את התרבות הילידית על כנה, כל הכיכרות בעיר נקראות בשמות בשפה הילידית, השפה הילידית נלמדת, וכן ישנו שיתוף פעולה פורה בין אנשי השבט לספאיה הלאומית של דרום אוסטרליה ולארכיון.

אך אין ברצוני להאריך הפעם בנושא זה, ולא לכתוב על ההרצאות עצמן, למרות שהיו מרתקות: למשל חשיבה מחודשת על הערכה, איך קהילות מפתחות זהות, - איך קהילות מוחלשות רואות את עצמן ואיך רואים אותם החוקרים או הארכיונאים שאוספים את התיעוד עליהם (קונפליקט או לא ?), והאם על הארכיונים לשנות גישה של הערכה ? או בכלל להעביר אליהן חזרה את הארכיונים שלהם (post custodians), ונושא אחר – העבודה המשותפת עם אנשי הטכנולוגיה כדי לקבל מענה לצרכים מקצועיים, וחזרה לילידים – מחסור בעדויות שניתן לבנות בעזרתן את התיעוד האישי, תיעוד השפות ותיעוד המוסיקה שנעשה על ידי בני השבטים ואיך לשמור על העדויות הללו, העצמת נשים, המושג ששמעתי לראשונה – cultural safety שכוונתו הביטחון שהתרבות תישמר, רעיונות חדשים לתיאור טוב יותר של חומר ארכיוני, על הצגת מערך חדש לפעילות של הארכיון הלאומי ביפן כולל הכשרה מקצועית, טראומה בארכיונים כתוצאה מצפייה של ארכיונאים בחומרים קשים לצפייה (רמז – הוספת אזהרות למטה דאטה), מהם ה"שלדים שיש לנו בארון", תיאור מהלך שהוביל לתיעוד טוב יותר של ילדים בפנימיות תוך מחשבה שזהו התיעוד היחיד שיש לילד לבניית הזהות שלו, איך ארכיונאי יכול לנצל את החידושים הטכנולוגיים העצומים לשיווק טוב יותר (או מה בעצם אנחנו יכולים לשווק), איך ניתן באמצעות אוסף לשווק טוב יותר את הארכיון, עולם דיגיטלי באסטוניה, ועוד ועוד.

על כל אלו אכתוב בפעם הבאה. הפעם רוצה אני לספר על אחת משתי סדנאות בהן השתתפתי.
סדנה: קביעת הערך של מוסד תרבות - בהנחיית Dr. Tully Barnett & Heather Robinson

הנושא שהועלה בסדנה הראשונה הוא הערך של הארכיון כמוסד תרבות, ואיך ניתן למדוד אותו. 
כאשר עלינו למסור דו"ח שנתי או אחר למקבלי ההחלטות, או לדווח לתורמים, מצפים מאיתנו שנעביר מספרים, נתונים כמותיים: כמה מבקרים, כמה מאמרים, כמה פעילויות, ועוד ועוד, ועל סמך אלו ניתן לכאורה להעריך את עבודתנו, הפעילות שלנו ובכלל הארכיון כיחידה בתוך הארגון ולתקצב את הארכיון. אך אם ישאלו אותנו באמת, מהו הערך של האוסף שבידינו, או הארכיון שלנו, או העבודה שלנו, או ההשפעה שלנו, הנוכל לכמת אותם ? זה דומה לבקשה לכמת את הערך של האוקיאנוס. נכון, נוכל לבדוק מה הערך הממוצע של מסמך או אלבום בבית מכירות פומביות ולהעריך לפיכך את הערך של האוסף, או לבנות מודל להערכת המסמכים והאוסף, אך זה לא יהיה הערך הבלעדי או המדויק או הכולל ביותר.
הערך הוא tangible או intangible. מוחשי ושאינו מוחשי. הערך נמדד אחרת כלפי כל קהל יעד, הוא ערך חברתי לא פחות מכלכלי. הערך יכול להיות נכון לטווח קצר ואחר לטווח ארוך, הערך נמדד אחרת על ידי מגוון אנשים או במגוון מקרים, ועוד ועוד.

ערך חברתי מובן על ידי אנשי הקהילה, החברה (המשתפים, צרכים, רצונות והזדמנויות) אך לא מובן מאליו שאחרים יבינו אותו (למשל מצד אחד אלו העוסקים בתרבות וחברה ומורשת, ומצד שני – מקבלי ההחלטות), ולכן עולה השאלה כיצד ניתן למדוד את הערך של אמנות ותרבות כך שהערך יובן גם על ידי מקבלי החלטות, גם על ידי אנשים בקהילה, ויהיה מבוקר ומוכח, מובן, מדיד, יעיל ושימושי ומוכח מחקרית גם אם אינו כמותי.

המרצות הביאו לדוגמא של ערך שאינו כמותי כשדיברו בפתיחת הכנס על העיר אדלייד ועל היתרונות והאיכויות שלה והללו את: האוכל, האינטרנט שישנו בכל מקום, אירועי התרבות ומרכז הפסטיבלים והספורט, ומי שדיבר על ערכים אלו היה דווקא מהנדס העיר שהשתמש בערכים לא כמותיים אלו כדי למצב את העיר ככדאית לאנשי עסקים להשקיע בעיר.

המרצות ערכו ניסוי: הן רצו למדוד מה הערך של פסטיבל שהתקיים באוסטרליה לאנשים שהשתתפו בו. הם השתמשו במושג – willing to pay , כלומר, מה אנשים היו מוכנים לשלם עבור השירות או האירוע. הם לבשו פיג'מות (כדי שייראו בשונה מכל מי שהשתתף בפסטיבל), קבלו דוכן בו אנשים יכלו למלא שאלונים, ובהם שאלות כגון: כמה היו מוכנים לשלם לאירוע, עבור בייביסיטר, כמה יסכימו לשלם אם ? (ונתנו מספר מצבים), וחקרו את הנתונים שקבלו.

ערכים אלו לא התקבלו כערכים וקבילים על ידי מקבלי ההחלטות, ולכן החוקרות המשיכו לחפש ערכים יותר מדידים. אחת הדרכים הייתה שהחלו לספור את הפעמים שמידע מהארכיון מפורסם, או שמשתמשים בו, למשל: פעילות של יחידת החינוך, העברת מידע בטוויטר, כל פעם שהצוות מדבר עם המדיה. אך הנתונים שהתקבלו גם לא היו מספקים גם הם.

לכן החליטו לחקור את הנושא בדרך מובנית. כדי לקבל ערכים, שאלו שאלות את הציבור: מה הוא מקבל מאיתנו, ואיך זה משפיע עליו, על איכות החיים שלו (הערך כמובן משתנה מאחד לשני, ומושפע משפה, מוטיבציה, ערכים קודמים). ואז לגשר את הנתונים האיכותיים בשביל מקבלי ההחלטות.

המנחה חקרה את הנושא בספריה הלאומית של דרום אוסטרליה, וקיבלה בתגובה לשאלונים וראיונות מגוון תשובות שהחשובה בהן היא ההבנה שהספרייה מזוהה וקשורה עם ייסוד המדינה. חלק מהנתונים / ערכים שהיא קיבלה היו: חינוך, התקדמות, אמת, הערך של האוסף, השראה, ביטחון, קשר חברתי, אמון בשירות הציבורי ועוד.

לאחר איסוף התשובות והנתונים, היא קודדה אותם וניסתה ליצור קבוצות / אשכולות של נושאים כדי שהמידע יהיה מובן יותר. אלו התוצאות שהיא קיבלה (בסדר עולה):
• שיפור עצמי
• ביטחון
• קשרים חברתיים
• מורשת והמשכיות
• אמון בשירות הציבורי
• השראה
• תרומה לקהילה (לא מבחינה כספית)

צריך לקחת בחשבון שערך הוא דבר משתנה לאורך זמן. אנשים אמרו שהיה חשוב להם שישנה יציבות והמשכיות: הם זוכרים שביקרו בספריה כשהיו ילדים, ואחר כך עם הילדים שלהם וכעת עם הנכדים. זהו ערך ארוך טווח.

כתרגיל, התבקשנו לדון בקבוצות על אחד מהאוספים שיש לכל אחד מאיתנו בארכיון. בקבוצה שלי היו נציגים מסוגים שונים של ארכיונים: ארכיון עיר בשבדיה, ארכיון בית ספר של בנות באוסטרליה, ארכיון של האגודה לשיפור הבקר באמצעות תחרויות בדרום ויילס, אוסטרליה, ואני. ועל כן בחרנו באוסף של גביעים, סמלים, ופרסים שניתנו כהוקרה, אוסף שהיה בארכיונים של כל אחד מאיתנו.

הכוונה בתרגיל הייתה למצוא ערכים בחומרים שאינם אטרקטיביים, אך למצוא להם קהל יעד, לזהות איזה ערך הם מוסיפים לתרבות, איך אפשר "למכור" אותם למקבלי החלטות, ומכך לנסות לשכנע את מקבלי ההחלטות בחשיבות השימור של חומרים הללו ובכך אודות הערך של הארכיון. לא בגלל שהם שווים כסף אלא בגלל הערכים התרבותיים והחברתיים שהם מביאים איתם. אשר אינם מדידים. מודדים את ה – wellness / נאותות שלהם.

לסיכום הסדנה, המרצות הציעו שכשמגישים דוחות, יש לפעול במספר דרכים:
• לאזן בין כמותי לאיכותי
• להיעזר במדיה החברתית ולהעלות את המודעות לערך החברתי שאינו כמותי
• לחשוב על רעיונות איך לרגש את מקבלי ההחלטות שירגישו את הערך החברתי דרך חוויה (כמו ללחוץ על כפתור כדי לשמוע קטע אודיו-ויזואלי)
• לדבר עם אנשי הכספים מבעוד מועד – איך הסיפורים שלנו הופכים להיות חלק ממה שיעצב את הדעות שלהם
• ערך לטווח קצר שהופך לערך לטווח ארוך (ילד / אבא / סבא)
• מה יותר נותן לנו ערך
• להיזהר משימוש במספרים כי לעולם לא נוכל לצפות אם ישתמשו בהם לטובתנו או נגדנו

לכן, כשמדברים על התועלת שבמוסד חברתי, צריך לדבר במקום על מספרים ואנשים על: כן, זה עולה כסף אך היה נהדר, עוד ידברו על כך שנים רבות, אנשים רבים נהנו, היו אורחים וכל העוגות / פיצות / המבורגרים נמכרו. לא מחפשים יותר אנשים ומספרים אלא לספר על תוכן. כי הרי, גם כשיש מספרים גדולים הם לאו דוקא עושים עבורנו את העבודה. צריך לחפש מה קורה בין המספרים.

להרחבה בנושא ראה גם במאמר: Measuring Economic Value in Cultural Institutions
(הוצאתי ממנו לא את מהלך המחקר אלא תכנים מתאימים לנו).

המאמר מעלה את הצורך במדידה כמותית של פעולה בהשוואה לערך שהיא יוצרת לחברה. לשיפור באיכות החיים של הפרט ובכך השיפור של הקהילה, והאם ניתן להשוות בין הערך הכמותי לאיכותי.

הערך הישיר של גוף התרבות – מה שהמבקר מקבל, של מה שהוא משתמש בו. הערך שאינו ישיר – למשל שייכות קהילתית. ערך אחר – הוא ערך עתידי הקיים במוסד תרבות. זה אומר שגם אם אני לא משתמש כיום במוסד התרבות ובשירותיו, אני יודע שבעתיד כשארצה, אוכל. מספיק לדעת שמוסד התרבות קיים. יעידו על כך תגובות הציבור כשמוסד תרבות עומד להיסגר [ראה סגירת בתי קולנוע מ.ה.]. ערך נוסף הינו הערך לקבוצה גדולה יותר מאשר לאדם אחד.

הערך יכול להימדד בשאלות לדוגמה: איך ביקורים חוזרים במוסד התרבות משפיעים על איכות החיים שלך ? או לדוגמה כמה הייתם מוכנים לשלם עבור הפעילות או השירות ? או שאלה דומה מכיוון שונה – כמה היה צריך להשקיע כדי לקבל את אותה איכות חיים שקבלת כתוצאה משימוש בשירות של מוסד התרבות? תמורת כרטיס כניסה ? או לתרום ?

מושג נוסף למושג המוכנות לשלם – הינו המושג – willing to accept

גם הם גילו במחקר שגם מי שלא משתמש במוסדות תרבות ולא מבקר בהם, בכל זאת רואה בהם ערך לאיכות חיים שלו כמו של מי שכן מבקר במוסדות התרבות.

מאמר נוסף בשני חלקים שכדאי לקרוא בנושא זה: הערך של המורשת התרבותית באירופה:

גם במחקר המוצג כאן מדובר על מדידת הערך של המורשת התרבותית מהבחינות הבאות: הגדלת האטרקטיביות של הערים והאזורים החקלאיים, הייחודיות שלהן המהוות בסיס למיתוג והשווק שלהן, ערים עם מורשת תרבותית מאפשרות קיום משרות כגון שימור ושיקום, נהירה של תושבים הרוצים לגור באתרי מורשת או לעבוד בהם דבר שמסייע בהגדלת מקורות ההכנסה ממיסים, פרויקטים של שימור המורשת משפיעים על עסקים בתחומים אחרים באותו מקום ובסביבה שלהם, המורשת משיעה על איכות החיים של השכונה, המורשת תורמת לתכנים הלימודיים במערכת החינוך, גם מבחינת ההיסטוריה וגם מבחינת אזרחות טובה, ותורמת להבנה ולקבלה של כל החלקים המרכיבים את החברה באירופה.
כל אלו גם כן לא ניתנים להערכה כמותית אלא איכותנית.

סיום הכנס:
לסיום הכנס, שוב מייקל עלה לבמה ובירך:
ארכיונאים הם אנשים שמוצאים דברים ומחברים אותם יחד באמצעות משפחות, לאומים, היסטוריה, מידע משותף, ועל כן המקצוע כל כך חשוב. כמו שאנחנו מספרים סיפורים שמועברים מדור לדור, כך הארכיונאים בונים את המורשת שתעבור מדור לדור. לא תמיד יש תמורה למה שאתם ואנחנו עושים. נמשיך ללכת יחד על האדמה הזו ולהסתכל סביב בהרמוניה. הוא עצוב לראות אותנו עוזבים אך הוא מבטיח לחכות לנו עד שנחזור.

ולמה שיקרה עוד שנה – הכנס / הקונגרס באבו דאבי
הכנס בשנה הבאה יתקיים באבו-דאבי. בחדשות בימים האחרונים התפרסמה הודעה שאבו דאבי פותחת את שעריה לישראלים. באותם תאריכים של הכנס יתקיים בעיר כנס אקספו, והם מצפים להמוני ארכיונאים שיגיעו ויפונקו.

זוהי הזדמנות חד פעמית בשבילנו גם כישראלים וגם כאנשי מקצוע להגיע לכנס זה שמתוכנן כבר ארבע שנים, ולפי שנראה והוצג בכנס באוסטרליה יהיה הטוב והמעניין בכל הזמנים.

תתחילו לחשוב על זה !