נחמיה ביין - עדות אישית מבית אבא - הרצאה ביום הרליץ 2019

אבא שלי אלכסנדר ביין נפטר לפני למעלה משלושים שנה כשאני בעצמי הבן הצעיר שלו כבר הייתי סבא לנכדים. הבית בו הוא גר עם אימי איננו ברשותנו כבר, אבל עד היום הבית ואורח החיים שהתנהל בו חקוקים בזכרוני והזמן שעובר רק מחדד עד כמה הייתה להם השפעה על סוג האדם שבגרתי להיות ותפישת העולם שגיבשתי.

אבא ואמא התגוררו בדירת קרקע בבניין בן 3 קומות בשכונת רחביה בירושלים. אז הייתה זו השכונה של היקים בה התגוררו אנשי רוח ואקדמיה.
אבא אמנם עזב את גרמניה עם כל משפחתו אבל האווירה היקית, הקרנת החום, הכנסת האורחים והתרבות הייתה חלק מהבית.

בדירת שלשת החדרים שלנו, היה חדר ילדים בו התגוררנו אני ואחי יוחנן ז"ל, שכלל שתי מיטות, שולחן וכסא, ארון קטן לצעצועים וכמובן רפרודוקציה של תמונת הסירות המפורסמת של ואן גוך.
חדר השינה של הורי שבו היו שתי מיטות צמודות לקירות, שימש בו זמנית גם חדר אוכל וגם חדר אורחים. ליד מיטתו של אבי היה שולחן קטן ועליו פנקס ועט לרשום רעיונות שעלו במהלך הלילה.
במרכז החדר היה שולחן עגול בו הוגשו הארוחות, מזנון גדול מעליו תלויה רפרודוקציה גדולה של תמונת הברושים של ואן גוך, כוננית ספרים עמוסה בספרי אומנות והרדיו של הבית- רדיו פיליפס גדול (עם צג מתקפל וכפתור יחיד) ממנו נשמעו לעיתים קרובות צלילי מוסיקה קלאסית.

כל יום שישי אחה"צ נדרשנו אני ואחי לשמור על שקט מוחלט כי אז שמעו בחדר זה את קונצרט ליל השבת מקול ירושלים.

והיה חדר שלישי הגדול מכולם-חדר העבודה של אבא.
חדר העבודה היה עטוף כולו בכונניות מהרצפה עד התקרה, מלאות בספרים ותיקיות מסמכים, שולחן כתיבה גדול ופסנתר כנף עליו ניגן אבי מידי פעם, אם לעצמו או שליווה את שירתו של חבר זמר אופרה או את נגינתו של בן דודי דן שניגן על חליל צד.
בספריה של אבא היו ספרים שונים הנוגעים לנושאי עבודתו ותחביביו, אנציקלופדיות (למשל הברוקהאוז, והבריטינקה המקוצרת) קונקורדנציות, ספרים ומחקרים היסטוריים, פירושים לתנ"ך, תוי נגינה ספרי אומנות וכמובן קופסאות של כרטיסיות ועוד.

הכרטיסיות של אבא כללו שמות של מראי מקום מספרים ומאמרים שקרא והיו דרושים לו למחקריו או לספרים שכתב או ערך, ואילו התיקיות כללו מסמכים שונים, החל בכתבי היד של ספריו, מכתבים שקיבל ותשובותיו (את מכתיביו היה כותב בבלוק עם נייר קופי כדי שישמר עותק), כשעל כל תיק מצויין הנושא של המסמכים שבתוכו. חלק גדול מהתיקיות נשמרו בקופסאות קרטון, בכל קופסה מספר תיקים.

לאחרונה עיינתי בחלק מהתיקיות השמורות בארכיון הציוני ושוב התרשמתי מהזיקה העמוקה של אבא לארכיונאות, לאיסוף ושימור המידע. לא היה נייר שנזרק. הכל נשמר וסודר בתיקיות. מצאתי שם בין השאר מכתבים שלי אל הורי ושלהם אלי, מכתבים של ילדי אליו, אתראה לתשלום שכר הלימוד עבורי לבי"ס ועוד.

תכולת החדר מעידה על הצביון התרבותי של הבית המשלב תרבות עם נושאי העבודה השונים.
ברבות השנים כשהתרבו הספרים והמסמכים, כונניות הספרים גלשו גם לפרוזדור הדירה ולמוסך שהיה בחצר הבית והוצבו גם בו כונניות עמוסות בספרים.

חדר העבודה שימש באותם ימים כ"אינטרנט" ואבא היה ה"גוגל" המשפחתי, כך גם סידר את הכרטיסיות והתיקיות, וגם הספרים היו מסודרים כמובן על פי נושאים.
כל מי ממשפחתנו או מידידנו שהייתה לו שאלה היה בא אל אבא כדי שימצא את התשובות באנציקלופדיות או בספרים האחרים שאצלו.

אבא עזר לי לא מעט בלימודים, אבל חלק מהמורים שלי לתנ"ך לא אהבו את התשובות על שיעורי הבית, שכן הם כללו פירושים שונים מאלו שהכירו (הם הסתמכו בעיקר על רש"י וגורדון ואבא הסתמך על פרושים גרמניים וזה של סגל).

אבא גם חלק על שיטת הלימוד בחלק מספרי ההיסטוריה מהם למדתי שהיו עמוסים בתאריכי הארועים. לדעתו לימודי ההיסטוריה צריכים להיות מבוססים על רוח התקופה והבנת התהליכים שהובילו לארועים השונים יותר מאשר התאריך בו התחוללו.

לא מעט מבקרים היו אצל אבא שביקשו את חוות דעתו בנושאים שונים, בחלקם קולגות או סטודנטים ששנים לאחר מכן הפכו לקולגות ותפשו תפקידים מרכזיים.
הם היו באים אחה"צ ולעיתים נשארים לארוחת ערב ולאחר מכן ממשיכים לשבת עם אבא אל תוך הלילה.

כילד הייתה לי הרגשה של "יראת כבוד" לחדר. זה לא היה חדר שמותר היה לשחק בו, וברור שכך, אם חס וחלילה היינו מזיזים, מערבבים או מאבדים את הפתקים שעל שולחנו, הייתה יורדת לטמיון עבודה רבה.

אני זוכר שמידי יום כשאבא היה בא הביתה מהעבודה לארוחת הצהרים, הוא היה משתף את אמא עם חוויותיו מהעבודה, ולעיתים סיפר על חילוקי הדעות בינו ובין הקולגות עימם עבד. לאחר ארוחת הצהרים היה נח כחצי שעה, קם ונכנס לחדר העבודה. דלת חדר העבודה הייתה בדרך כלל סגורה.
אבא בילה שעות רבות בחדר העבודה מתוך תחושה של שליחות ודבקות במטרה, ובשקידה על מחקריו ההיסטוריים שזכו להערכה רבה בארץ ובעולם.
ההרגשה שלי כילד הייתה שזה המקום החשוב ביותר בבית וידעתי שאסור להפריע לו.
אבל כשהיו באים אורחים מחוץ לעיר, הם לנו על מיטה מתקפלת בחדר זה.

היחס לחדר העבודה השתנתה במעט כשבגרנו אחי ואני ולאחר מכן כשנולדו הנכדים. הם כבר הרגישו די חופשיים בחדר העבודה, בילו עם סבא, שיחקו איתו ואף השתעשעו על הפסנתר.

אבא המשיך בכתיבה ובמחקר עד ימיו האחרונים ובין השאר כתב את זכרונותיו שלדאבון לב לא הספיק להשלימם.

לאבא היו גם תחביבים: נגינה על הפסנתר, אומנות, מוסיקה וצילום. אבא צילם תמונות רבות שחלקן היו תלויות בבית.

היום בהתבוננות לאחור אני מבין כמה החיים בבית הורי השפיעו על דפוס חיי. בשונה מאבא אני לא איש אקדמיה- אני איש של הנדסה וטכנולוגיה. אבל כמו אצלו גם אצלי העבודה ותחושת השליחות תפשו חלק גדול ומשמעותי מסדר יומי. עבדתי שנים רבות ברפאל והמורשת של עבודה יסודית, ביחד עם הבנת התהליכים והקפדה על פרטים אותה ירשתי ממנו הובילה אותי להישגים וזכו להערכה בתחומי העבודה בהם עסקתי.
גם את חלק מתחביביו ירשתי אני אוהב לשמוע מוזיקה קלאסית וגם את תחביב הצילום ירשתי ממנו.

לפני כשבועיים ביקרתי במוזיאון ואן גוך באמסטרדם, והתמונות בחלקן הגדול היו מוכרות לי מתוך ספרי האומנות שהיו בבית.

הבית בו גדלתי כבר לא שלנו. וגם אבא מזמן כבר איננו. אבל המורשת שלו עדין מהדהדת לא רק בספרים שאבא כתב אלא גם בי, בנכדיו ובניניו.