ארכיונים - ערך, שקיפות וגישה לחומר ארכיוני - כנס טלדן 2019
02/06/2019
התכנסנו , כ- 60 ארכיונאים, ספרנים ומידענים, באחד מאולמות מלון הילטון ת"א, למושב השנתי המוקדש לארכיונים במסגרת כנס טלדן למידע. הנושא המרכזי הפעם היה "הערך של ארכיון". את יום העיון ארגנה למופת ד"ר מאשה זולוטרבסקי.
מושב ראשון - הערך הדמוקרטי של הארכיון, בהנחיית דודו אמיתי, יו"ר האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע
דודו אמיתי – יו"ר האיגוד, פתח בתודה למאשה, דיבר על חשיבות השקיפות והנגישות, ציין שבעניין זה המצב בישראל קשה, ביכה על החוסר בארכיונים ברשויות המקומיות וקרא לעדכן את חוק הארכיונים המיושן.
ח"כ סתיו שפיר – יו"ר ועדת השקיפות של הכנסת, ציינה את הקושי לאזרח להשיג מידע מהמערכת הממשלתית. היא סיפרה על דיוני התקציב, כאשר זה המוגש רשמית רחוק מהתקציב האמיתי, מה שלא מאפשר מעקב וביקורת ומיליונים עוברים "מתחת לשולחן". ביוזמתה הוקמה הוועדה לשקיפות וכללי העבודה בוועדת הכספים שונו. לידיעת העבר יש לדבריה חשיבות רבה לניהול נכון של ההווה והעתיד. נתנה כדוגמאות את המאבק ב- BDS משרד לאסטרטגיה ואת המאבק על הזזת קו העוני ע"י האוצר, מה שיצר תמונה מסולפת של מצב העוני בישראל. שפיר קוראת לכולנו להצטרף למאבק הציבורי למען שקיפות ונגישות המידע הממשלתי.
אמנון רם - דיבר על הצלת ארכיונים במקרי אסון. תאר את הפעולות שנעשו בעקבות שריפה גדולה בארכיון מסחרי בישראל ב- 2011, בו היו 116,000 מיכלים, כשהגג והמדפים קרסו מהחום הרב. המים מפעולות הכיבוי עושים בדרך כלל יותר נזק מהאש עצמה. אמנון סיפר על תהליך הייבוש והשיקום של החומר במתקן ייבוש שנבנה במקום, ויצא נגד הגישה ש"יהיה בסדר" והנטייה להכחשת אסונות.
מיכל הנקין, מנהלת ארכיון חיפה לשעבר, התייחסה לשאלה האם ארכיון של רשות מקומית הוא עול או תועלת. הארכיון העירוני מאפשר לאזרח לממש את זכות המידע, ויש לו לכן ערך דמוקרטי חשוב. היא מנתה את הגופים הפועלים והמשפיעים על איכות העבודה והדגישה את חשיבות האתיקה המקצועית ואת ההנגשה לציבור. כשהארכיון פועל נכון – יש בו הרבה יותר תועלת מאשר עול, לטובת החברה והתושבים.
מושב שני - הערך הכלכלי והמחקרי של הארכיון, בהנחייתו של ד"ר אסף טרקטינסקי, מארכיון המדינה
ד"ר יעל שטרנהל מאונ' ת"א סיפרה על ארכיון מלחמת האזרחים בארה"ב ומחקרה בו. במלחמה זו (1861-5) בין הצפון לדרום נהרגו 750,000 איש. היא נחקרה רבות, והחומרים המרתקים ביותר ממנה הם מכתבים של חיילים או אליהם (לא היתה צנזורה עדיין). החומר מצוי במאות ספריות וארכיונים. רצח לינקולן גרם לממשלה הפדרלית להתחיל לאסוף מידע מחשש למזימות נוספות ונוסדה סוכנות מיוחדת לנושא. ב- 1874 הוחלט לפרסם את החומר – 128 כרכים עבים. שטרנהל הודתה שתחילה לא היתה ביקורתית מספיק לגבי האג'נדה של אוספי החומרים- מי הארכיונאי ומה משפיע על החלטותיו, אבל תיקנה זאת בהמשך. לכן הערכת החומר הארכיוני כה חשובה בניסיון לתת תמונה שלמה.
ד"ר סילביה שנקלובסקי- קרול מאונ' בר אילן הרצתה על הטיפול בארכיונים עסקיים. הטיפול בנושא זה עבר מהפכה עם המעבר לתקשורת אלקטרונית ודיגיטלית. טיפול במיילים שונה מטיפול במסמך ניירי. לדבריה חלק מהמשבר של "ליהמן ברזרס" ב- 2008 נבע מתיעוד לקוי. בארגון INTERPARES נעשית עבודה בנושא, ובקנדה נחקרת הרבה המערכת הפיננסית ויוצרים בה נורמות של רישום. נושא הנגישות למידע (בתוך החברה העסקית והחוצה) הוא קריטי. אין חקיקה בנושא ויש בעיה כשחברות מתפצלות, מתמזגות או הופכות רב לאומיות, לכן כה חשובה פה הרגולציה ופעילות הארכיונאי. רוב בעיות ההנגשה עדיין לא פתורות.
פרופ' דפנה רבן מאונ' חיפה התייחסה לשאלת הדיגיטציה – מחסור ושפע. השוותה בין אירוע גניבת המונה-ליזה ב- 1911 לבין העתקת רבבות התמונות מארכיונים ע"י ויקימדיה ב- 2018. עידן שפע המידע מחייב חשובה שונה כי עולות שאלות ההנגשה, קושי בשליטה על מידע, בצע כסף. בעידן הדיגיטלי מידע הוא שירות, לא מוצר. גם הארכיון מוכר שירותים, לא מוצרים. היא הדגימה את השלבים והדרגות של הנגשת חומרים והחל ממתי יש לזה ערך כלכלי – אפשר לגבות עליה תשלום. אפשר למשל להרויח מהדרכות ועוד יותר – מיצירת חוויות (חדרי בריחה?). עלינו לא לפחד מהעתקות, הן מעידות שיש ביקוש לחומרים שלנו.
מושב שלישי - הערך הסנטימנטלי של הארכיון, בהנחיית רחל ריינשטיין, מנהלת ארכיון רעננה
לאחר הפסקה לארוחת צהריים, המנחה רחל ריינשטיין, פתחה על הקשר בין רגש לזיכרון ועל היבטים סנטימנטליים בו.
הגר ציגלר - אמנית, תחת הכותרת "מה שחשבנו שזרקנו" סיפרה על שני פרוייקטים אמנותיים שלה: "פרויקט חנה", על אשה שהופיעה עומדת בפתח דירתה בעשרות תצלומים באלבום שקנתה האמנית במקרה. היא מצאה את הבית ואת המשפחה והוציאה ב"הדסטארט" ספר על צילומים אלה. "נמוג אך לא נשכח" – בספריית אוניברסיטה בארה"ב נחשפה לאוסף ספרי יהדות שנתרמו והושמו בחדר נשכח. היא יצרה סדרה של "ספרים" (בעצם פנקסים) עליהם.
הדס אביבי - מנהלת ארכיון רחובות, על מתנדבים בארכיון. התנדבות היא פעולה מתוך בחירה, ללא תמורה, ובמטרה להיטיב. רבים מהם פנסיונרים המבקשים למלא זמן במשהו מועיל. הדס הביאה נתונים על ההתנדבות בישראל (21% מהאוכלוסיה הבוגרת מתנדבת). ברוב הארכיונים יש מעט עובדים בשכר והרבה יותר מתנדבים, זה נכון בעיקר בקיבוצים. הם מחזקים את הקשר בין הארכיון לקהילה ויש להם תרומה חשובה בהכירם את היישוב ועברו. יש לנהל אותם נכון, להדריך וללוות, לצ'פר ולדאוג לסביבת עבודה וגם לביטוח.
אורית נוימן, מ"יד ושם", סיפרה על פרויקט "לאסוף את השברים" הפועל מאז 2011. הפרוייקט כולל מבצעי איסוף פריטים ביישובים ובתי אבות, כאשר אנשים מוסרים את המקור או העתק הפריט ונרשם הסיפור שסביבו. נעשית דיגיטציה ופעולות שימור נדרשות במעבדה. היא הביאה דוגמאות – מסרק ששמר בנה של ניצולה, יומן המתאר את שהתרחש במחנה ברגן-בלזן, סרטים של מש' סופ מהולנד, תמונות של זמרת האופרה ארנה וייס ובעלה יופ. עזבונו של משה סלומון עם כרטסת בית היתומים בטרנסניסטריה. כולן מרגשות מאוד.
צבי ברנהרט – גם הוא מ"יד ושם", הרצה על הזכות לפרטיות והזכות להישכח. הנושא עלה עוד בסוף המאה ה- 19, ועם התפתחות הטכנולוגיה הולך והופך לסוגיה מכרעת. היום ארגונים מדינתיים, תקשורתיים וכלכליים יכולים לאסוף מידע רב על כל אדם. הזכות לפרטיות הוגדרה במסמך ה- GDPR, חוק הפרטיות האירופי, למשל- שמותר להשתמש במאגר מידע רק למטרה לשמה נוצר. יש עדיין דילמות רבות הנוגעות למידע מזמן השואה – מידע רפואי, מחלות נפש, מידע שלילי או רכילותי וכו'. האם נכון לפרסם, לשמור? הוא מסכם: לאנשים יש צדדים רבים וכך יש לזכרם.
רשם – דני ברזילי
מושב ראשון - הערך הדמוקרטי של הארכיון, בהנחיית דודו אמיתי, יו"ר האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע
דודו אמיתי – יו"ר האיגוד, פתח בתודה למאשה, דיבר על חשיבות השקיפות והנגישות, ציין שבעניין זה המצב בישראל קשה, ביכה על החוסר בארכיונים ברשויות המקומיות וקרא לעדכן את חוק הארכיונים המיושן.
ח"כ סתיו שפיר – יו"ר ועדת השקיפות של הכנסת, ציינה את הקושי לאזרח להשיג מידע מהמערכת הממשלתית. היא סיפרה על דיוני התקציב, כאשר זה המוגש רשמית רחוק מהתקציב האמיתי, מה שלא מאפשר מעקב וביקורת ומיליונים עוברים "מתחת לשולחן". ביוזמתה הוקמה הוועדה לשקיפות וכללי העבודה בוועדת הכספים שונו. לידיעת העבר יש לדבריה חשיבות רבה לניהול נכון של ההווה והעתיד. נתנה כדוגמאות את המאבק ב- BDS משרד לאסטרטגיה ואת המאבק על הזזת קו העוני ע"י האוצר, מה שיצר תמונה מסולפת של מצב העוני בישראל. שפיר קוראת לכולנו להצטרף למאבק הציבורי למען שקיפות ונגישות המידע הממשלתי.
אמנון רם - דיבר על הצלת ארכיונים במקרי אסון. תאר את הפעולות שנעשו בעקבות שריפה גדולה בארכיון מסחרי בישראל ב- 2011, בו היו 116,000 מיכלים, כשהגג והמדפים קרסו מהחום הרב. המים מפעולות הכיבוי עושים בדרך כלל יותר נזק מהאש עצמה. אמנון סיפר על תהליך הייבוש והשיקום של החומר במתקן ייבוש שנבנה במקום, ויצא נגד הגישה ש"יהיה בסדר" והנטייה להכחשת אסונות.
מיכל הנקין, מנהלת ארכיון חיפה לשעבר, התייחסה לשאלה האם ארכיון של רשות מקומית הוא עול או תועלת. הארכיון העירוני מאפשר לאזרח לממש את זכות המידע, ויש לו לכן ערך דמוקרטי חשוב. היא מנתה את הגופים הפועלים והמשפיעים על איכות העבודה והדגישה את חשיבות האתיקה המקצועית ואת ההנגשה לציבור. כשהארכיון פועל נכון – יש בו הרבה יותר תועלת מאשר עול, לטובת החברה והתושבים.
מושב שני - הערך הכלכלי והמחקרי של הארכיון, בהנחייתו של ד"ר אסף טרקטינסקי, מארכיון המדינה
ד"ר לביא שי, מנהל הספרייה והארכיונים ביד בן צבי, סיפר על מחקרו הממושך על אוספי ספריית המכון. מכון בן צבי מוקדש לאיסוף וחקר קהילות ישראל בעולם, ויש בו מסמכים רבי חשיבות (כתר ארם צובא למשל). הארכיון המנהלי של הספרייה קיים רק מ- 1970 ויש קושי לאתר רישומי חומר מוקדם יותר. לאחר מלחמת העולם ה- 2 נעשתה פעילות רחבה לאיסוף והצלה של תעודות מקהילות אירופה, לביא ציין במיוחד את פרופ' יוסף טובי. לא הכל נרשם, מחוסר כח אדם וגם עקב פיצול החומרים בין מוסדות שונים. המחקר לא הסתיים עדיין.
ד"ר יעל שטרנהל מאונ' ת"א סיפרה על ארכיון מלחמת האזרחים בארה"ב ומחקרה בו. במלחמה זו (1861-5) בין הצפון לדרום נהרגו 750,000 איש. היא נחקרה רבות, והחומרים המרתקים ביותר ממנה הם מכתבים של חיילים או אליהם (לא היתה צנזורה עדיין). החומר מצוי במאות ספריות וארכיונים. רצח לינקולן גרם לממשלה הפדרלית להתחיל לאסוף מידע מחשש למזימות נוספות ונוסדה סוכנות מיוחדת לנושא. ב- 1874 הוחלט לפרסם את החומר – 128 כרכים עבים. שטרנהל הודתה שתחילה לא היתה ביקורתית מספיק לגבי האג'נדה של אוספי החומרים- מי הארכיונאי ומה משפיע על החלטותיו, אבל תיקנה זאת בהמשך. לכן הערכת החומר הארכיוני כה חשובה בניסיון לתת תמונה שלמה.
ד"ר סילביה שנקלובסקי- קרול מאונ' בר אילן הרצתה על הטיפול בארכיונים עסקיים. הטיפול בנושא זה עבר מהפכה עם המעבר לתקשורת אלקטרונית ודיגיטלית. טיפול במיילים שונה מטיפול במסמך ניירי. לדבריה חלק מהמשבר של "ליהמן ברזרס" ב- 2008 נבע מתיעוד לקוי. בארגון INTERPARES נעשית עבודה בנושא, ובקנדה נחקרת הרבה המערכת הפיננסית ויוצרים בה נורמות של רישום. נושא הנגישות למידע (בתוך החברה העסקית והחוצה) הוא קריטי. אין חקיקה בנושא ויש בעיה כשחברות מתפצלות, מתמזגות או הופכות רב לאומיות, לכן כה חשובה פה הרגולציה ופעילות הארכיונאי. רוב בעיות ההנגשה עדיין לא פתורות.
פרופ' דפנה רבן מאונ' חיפה התייחסה לשאלת הדיגיטציה – מחסור ושפע. השוותה בין אירוע גניבת המונה-ליזה ב- 1911 לבין העתקת רבבות התמונות מארכיונים ע"י ויקימדיה ב- 2018. עידן שפע המידע מחייב חשובה שונה כי עולות שאלות ההנגשה, קושי בשליטה על מידע, בצע כסף. בעידן הדיגיטלי מידע הוא שירות, לא מוצר. גם הארכיון מוכר שירותים, לא מוצרים. היא הדגימה את השלבים והדרגות של הנגשת חומרים והחל ממתי יש לזה ערך כלכלי – אפשר לגבות עליה תשלום. אפשר למשל להרויח מהדרכות ועוד יותר – מיצירת חוויות (חדרי בריחה?). עלינו לא לפחד מהעתקות, הן מעידות שיש ביקוש לחומרים שלנו.
מושב שלישי - הערך הסנטימנטלי של הארכיון, בהנחיית רחל ריינשטיין, מנהלת ארכיון רעננה
לאחר הפסקה לארוחת צהריים, המנחה רחל ריינשטיין, פתחה על הקשר בין רגש לזיכרון ועל היבטים סנטימנטליים בו.
הגר ציגלר - אמנית, תחת הכותרת "מה שחשבנו שזרקנו" סיפרה על שני פרוייקטים אמנותיים שלה: "פרויקט חנה", על אשה שהופיעה עומדת בפתח דירתה בעשרות תצלומים באלבום שקנתה האמנית במקרה. היא מצאה את הבית ואת המשפחה והוציאה ב"הדסטארט" ספר על צילומים אלה. "נמוג אך לא נשכח" – בספריית אוניברסיטה בארה"ב נחשפה לאוסף ספרי יהדות שנתרמו והושמו בחדר נשכח. היא יצרה סדרה של "ספרים" (בעצם פנקסים) עליהם.
הדס אביבי - מנהלת ארכיון רחובות, על מתנדבים בארכיון. התנדבות היא פעולה מתוך בחירה, ללא תמורה, ובמטרה להיטיב. רבים מהם פנסיונרים המבקשים למלא זמן במשהו מועיל. הדס הביאה נתונים על ההתנדבות בישראל (21% מהאוכלוסיה הבוגרת מתנדבת). ברוב הארכיונים יש מעט עובדים בשכר והרבה יותר מתנדבים, זה נכון בעיקר בקיבוצים. הם מחזקים את הקשר בין הארכיון לקהילה ויש להם תרומה חשובה בהכירם את היישוב ועברו. יש לנהל אותם נכון, להדריך וללוות, לצ'פר ולדאוג לסביבת עבודה וגם לביטוח.
אורית נוימן, מ"יד ושם", סיפרה על פרויקט "לאסוף את השברים" הפועל מאז 2011. הפרוייקט כולל מבצעי איסוף פריטים ביישובים ובתי אבות, כאשר אנשים מוסרים את המקור או העתק הפריט ונרשם הסיפור שסביבו. נעשית דיגיטציה ופעולות שימור נדרשות במעבדה. היא הביאה דוגמאות – מסרק ששמר בנה של ניצולה, יומן המתאר את שהתרחש במחנה ברגן-בלזן, סרטים של מש' סופ מהולנד, תמונות של זמרת האופרה ארנה וייס ובעלה יופ. עזבונו של משה סלומון עם כרטסת בית היתומים בטרנסניסטריה. כולן מרגשות מאוד.
צבי ברנהרט – גם הוא מ"יד ושם", הרצה על הזכות לפרטיות והזכות להישכח. הנושא עלה עוד בסוף המאה ה- 19, ועם התפתחות הטכנולוגיה הולך והופך לסוגיה מכרעת. היום ארגונים מדינתיים, תקשורתיים וכלכליים יכולים לאסוף מידע רב על כל אדם. הזכות לפרטיות הוגדרה במסמך ה- GDPR, חוק הפרטיות האירופי, למשל- שמותר להשתמש במאגר מידע רק למטרה לשמה נוצר. יש עדיין דילמות רבות הנוגעות למידע מזמן השואה – מידע רפואי, מחלות נפש, מידע שלילי או רכילותי וכו'. האם נכון לפרסם, לשמור? הוא מסכם: לאנשים יש צדדים רבים וכך יש לזכרם.
רשם – דני ברזילי