השפעת זכויות יוצרים על בחירת חומרים ארכיוניים לדיגיטציה, Jean Dryden, תרגום ותקצור: חגית זמרוני

Dryden, Jean. 2014. ‘The Role of Copyright in Selection for Digitization’, The American Archivist, 77 (1), 64-95

ג'ין דריידן (Jean Dryden) היא חוקרת בתחום הארכיונאות וניהול רשומות המתעניינת בשאלות העוסקות בזכויות יוצרים (Copyright) בסביבה דיגיטלית, ובמיוחד באופן בו ארכיונאים פועלים בעניין זכויות היוצרים וההשלכות של פעילויות אלו על משתמשי הארכיון.

במאמר שפרסמה בשנת 2014 מציגה דריידן ממצאים של מחקר שבדק את השפעת סוגיית זכויות יוצרים על בחירת חומרים לדיגיטציה ולהנגשה פתוחה ברשת האינטרנט.

דיגיטציה
באופן מסורתי חומרים ארכיוניים היו זמינים לעיון ולשימוש הציבור רק במקום הפיזי בו הם נשמרו. האינטרנט מספק אפשרויות אין-סופיות לגישה מרחוק עבור משתמשים שאינם יכולים לבקר בארכיון, אולם הגישה המקוונת מציבה גם אתגרים לפתחם של הארכיונאים. אחד האתגרים קשור לסוגיית זכויות יוצרים. מחד, הארכיונאים רוצים לכבד את החוק ולהגן על הקניין הרוחני של בעלי הזכויות שיצרו את החומרים (במקרה שבעלי הזכויות אינם מתירים ביצירותיהם שימוש חופשי לכל דורש). מאידך, דיגיטציה של חומרים (סריקתם והעלאתם לרשת האינטרנט) היא הבסיס לאוספים דיגיטליים, אותם רוצים לפתח בעידן הטכנולוגי העכשווי.

דיגיטציה וזכויות יוצרים בארכיונים
דיגיטציה והנגשה של חומרי ארכיון באינטרנט טומנת בחובה את האפשרות להפיץ ולפרסם יצירות שטרם פורסמו לכלל הציבור. בהקשר זה סילוק זכויות היוצרים של חומרים ויצירות אלו הופך למרכזי עבור ארכיונים המבקשים להנגיש באופן מקוון את החומרים השמורים אצלם. ארכיונאים אמונים על העשייה הארכיונאית ורובם הגדול חסר השכלה והכשרה משפטית הנדרשת בפרשנות של חוקי זכויות יוצרים הקיימים במדינות השונות, ולא תמיד יש להם אפשרות לקבל ייעוץ משפטי. זאת ועוד, הטכנולוגיות הדיגיטליות גורמת לשינויים בחוקי זכויות היוצרים, כך שהחוקים מותאמים ליכולות של הטכנולוגיה המתקדמת והם שונים מהחוקים שהיו קיימים בעולם האנלוגי.

מטרת המחקר
ההנחה הקיימת גורסת כי זכויות יוצרים נתפסות ברוב המקרים כהגבלה על הנגישות לחומרי מורשת תרבותית, במיוחד בסביבה דיגיטלית. המחברת ביקשה לבחון הנחה זו באמצעות מחקר אמפירי שיראה האם, ובאיזו מידה, פרקטיקות שננקטו על ידי גופים ארכיוניים לגבי זכויות יוצרים הגבילו את חומרי המורשת התרבותית שהיו זמינים באופן מקוון.

המחקר נערך בקרב ארכיונאים מ-96 ארכיונים בארצות הברית והתמקד בשתי שאלות מרכזיות:
• אילו חומרים נבחרו להנגשה באינטרנט וכיצד שיקולים של הגנה על זכויות יוצרים השפיעו על החלטה זו.
• אילו משאבים הקדישו ארכיונאים כדי לבקש הרשאה מבעלי הזכויות על מנת להנגיש את המסמכים באינטרנט.

ממצאי המחקר
מתוך המחקר עולה שהארכיונאים רואים את העיסוק בסוגיית זכויות היוצרים לגבי החומרים שיונגשו (איתור בעלי הזכויות של כל החומרים וקבלת הרשאה מהם להנגיש את החומרים באינטרנט) כחלק בלתי נמנע מהמקצוע שלהם. אולם הטיפול בעניין זכויות יוצרים נתפס אצל הארכיונאים כמַקְשה על העשייה הארכיונאית וכמקור לדאגה, כיוון שהוא יכול לגרום לסיכון של תביעות משפטיות שיופנו עבורם בגין הפרת זכויות יוצרים בשל החלטות שגויות שקיבלו באשר להנגשת חומרים.

ביחס לשאלת המחקר הראשונה נמצא כי נושא זכויות יוצרים היה גורם מכריע לגבי בחירת החומרים שיונגשו באופן מקוון. במקרה שפריט עלול להוות בעיה מבחינת זכויות יוצרים – אם נדרש זמן ומאמץ מצוות העובדים באשר לזיהוי ואיתור בעלי הזכויות ויצירת קשר עמם על מנת לקבל את הסכמתו לדיגיטציה והפצה מקוונת של החומר – הוא יוסר מהחומרים שעתידים לעבור דיגיטציה. עוד עולה כי ארכיונאים נותנים עדיפות בסריקה ובהנגשה לרשת לחומרים ארכיוניים:

• שהם בגדר 'נחלת הכלל' (public domain), הנגישים לכל מאחר והסתיימה התקופה לגביה היוצר מחזיק בזכויות היצירה (מכאן שהחומרים שיונגשו הם ישנים 
יחסית, שנוצרו עשרות שנים קודם לכן)
• שהארכיון הוא בעל זכויות היוצרים עליהם
• כאלו שיוכלו להשיג עבורם בקלות הרשאה לשימוש מצד בעלי הזכויות

אחד המרואיינים סיפר במחקר על הניסיון של הארכיון בו הוא עובד להשיג הרשאה מבעלי זכויות שהיו צד שלישי (לא מפקיד החומרים או יורשיו ולא הארכיון עצמו). לאור הניסיון הוחלט כי איתור והשגת הרשאה מכל בעלי הזכויות אינו ריאלי, ולכן קבעו מדיניות כי החומרים שיעברו דיגיטציה יונגשו במסגרת 'שימוש הוגן' (fair use), כאשר הכוונה לשימוש בחומרים לצרכי לימוד עצמי, מחקר, ביקורת דיווח עיתונאי, הבאת מובאות ועוד, שאינו מצריך אישור מבעל הזכויות.

התשובה לשאלת המחקר השנייה מראה שרובם של הארכיונאים (66%) עשו מאמץ להשיג הרשאה מבעלי זכויות היוצרים (במקרה שהיו צד שלישי), אך לא כולם. גם במקרה שלא נעשה מאמץ להשיג הרשאה מבלי הזכויות היו חומרים שהונגשו, כאשר לדברי הארכיונאים מדובר במקרים בהם קיים סיכון נמוך לתביעה משפטית מצד בעלי הזכויות (למשל, במקרה של תמונות, כאשר הצלם או הסטודיו אינם בולטים ומוכרים). האסטרטגיות בהם נקטו הארכיונאים שניסו לאתר ולהשיג הרשאה מבעלי הזכויות היו חיפוש אינפורמציה על גבי התעודות (למשל חותמת על גב תצלומים), וממקורות חיצוניים כמו רשימות של איגודים מקצועיים, חיפוש בגוגל וברשתות חברתיות.

במקרים בהם לא הצליחו לאתר את בעלי הזכויות של המסמכים (או שבעלי הזכויות לא הגיבו לפניותיהם), הארכיונאים בחרו להסיר את המסמכים מהאתר. אחרים בחרו להציג הצהרה שהניסיון לאתר את בעלי הזכויות של המסמכים לא הצליח, להחליפם במסמכים אחרים שאינם מוגנים בזכויות יוצרים, לאפשר שימוש במסמכים אלו במסגרת 'שימוש הוגן' (והבהרה ששימוש החורג מכך יהיה על אחריות המשתמש בלבד) או להגביל את הגישה לחומר במיקום של הארכיון בלבד.

המלצות לשיפור הפרקטיקה הארכיונאית ביחס לסוגיית זכויות יוצרים

במסגרת המחקר הציעו הארכיונאים דרכים לשיפור התמודדותם עם החוק, שכאמור מהווה מקור לדאגה עבורם ומקשה עליהם את משימת הנגשת החומרים באופן מקוון. בין השאר הוצע:

• לשנות את החוק ולקצר את התקופה לגביה חלה ההגנה של זכויות יוצרים (כלומר שניתן יהיה להנגיש חומרים כ'נחלת הכלל' במועד קרוב יותר ליצירתה או למות היוצר שלה).
 • לחייב בגוף המנהלי האחראי לחוק זכויות יוצרים רישום מוסדר של בעלי הזכויות של כל יצירה (על מנת להקל על איתור וזיהוי בעלי הזכויות של היצירה).  
• להתאים את החוק שיתייחס גם ל'יצירות יתומות' (orphan works) (כך שלארכיונאים יהיה תהליך ברור לשימוש ביצירות שבעלי הזכויות שלהן לא ידועים או שלא ניתן לאתרם). 
• לאפשר מקרים חריגים שלא יחייבו הרשאה מבעלי הזכויות. כמו הרחבת מתן ההיתרים לשימוש הוגן (fair use) ביצירות מוגנות, וכן החרגת מוסדות כגון ארכיונים (וספריות) מחוק זכויות יוצרים (כך שיוכלו להעתיק יצירות המוחזקות אצלם לצרכי מחקר של המשתמשים שלהם).
 • ליצור אתר נגיש שיהווה מקור נאמן למתן תשובות לשאלות בענייני זכויות יוצרים. האתר אמור להציג בבהירות את כל התרחישים האפשריים הקשורים לחוק זכויות יוצרים, ולתת מענה ברור ומובן לגבי סיטואציות שונות בסוגיית זכויות יוצרים שעולות אצל הארכיונאים.