מיזוג בין ספריות, ארכיונים ומוזיאונים, תרגום ותקצור: חגית זמרוני

ההנחה שבכוחה של הטכנולוגיה ליצור מערכת משולבת של מידע מאוסָפים שונים שיונגש למשתמשים, הופכת את ההבחנה שהתקיימה באופן מסורתי בין ספריות, ארכיונים ומוזיאונים לפחות רלוונטית. הנחה זו היתה הכוח המניע לשיתופי פעולה וניסיונות מיזוג בין שלושת המוסדות, דוגמת הפורטל המשותף של ספריות, ארכיונים ומוזיאונים בגרמניה (BAM – Bibliotheken Archiven Museen), או פרויקט Trove הפועל תחת חסותה של הספרייה הלאומית האוסטרלית, המאגד פרויקטים דיגיטליים מגופי תרבות שונים באוסטרליה (מוזיאונים, גלריות, סוכנויות ממשלתיות, ארכיונים, ספריות, מוסדות מחקר) ומאפשר חיפוש מגוון תכנים מנקודת גישה מאוחדת, באמצעות מטא-דאטה שנאסף לגביהם.

המצדדים במיזוג האוסָפים מדגישים כי יצירת מאגרי מידע נרחבים שניתן לחפש בהם בו-זמנית חומרים ממוסדות שונים דרך ממשק או פורטל אחד, יכולים לסייע בהנגשת המורשת התרבותית לקהל הרחב המצוי בסביבה הדיגיטלית. לדבריהם התחום הדיגיטלי מייצר במה למוסד חדש של מורשת תרבותית הנקרא 'מוסדות זיכרון' (memory institutions), שמטרתו לגשר ולחבר בין אוספים דיגיטליים שונים הקיימים במרחבי הרשת, ולהציג את התכנים התרבותיים במקום מרוכז. במובן זה פורטָלים דיגיטליים המשלבים בין אוספים של ספריות, ארכיונים ומוזיאונים יכולים להגדיל את הנראוּת הציבורית של התכנים המצויים בהם.

יחד עם זאת מחבר המאמר מציע גם גישה ביקורתית למגמת המיזוג. הוא מראה כי לצד הרווחים המתקיימים במיזוג בין ספריות, ארכיונים ומוזיאונים, המאפשרים הנגשה נוחה למשתמשים והעלאת החשיפה של תכנים תרבותיים, קיימים גם מחירים שעלולים הארכיונים לשלם כתוצאה מטשטוש ההבדלים בין שלושת המוסדות. בהתבסס על בחינה של ארכיונים הממוקמים במוזיאונים, טוען ונדרברג כי קיים מתח אינהרנטי בין המוסדות שאמורים להתמזג זה בזה: בעוד שבמוזיאונים מתווכים את המידע לגבי האוסָפים ומפרשים אותו באמצעות אוצרים ותערוכות, הרי שבארכיונים (ובספריות) שואפים לאפשר גישה ישירה למידע המצוי בחומרי הארכיון, ללא תיווך וללא פרשנות. בנוסף, תיאור החומרים במוזיאונים, המכוון לרמת הפריט (item level) ולתיאור המאפיינים הפיזיים של האובייקטים, שונה מתיאור חומר ארכיוני המתמקד בהקשר של יצירת הרשומות, השימוש בהם ושמירתם לאורך הזמן. נשאלת השאלה באיזו פרקטיקה של תיאור ינקטו ארכיונאים של מוזיאונים ?

זאת ועוד, ונדרברג מציג ביקורת לפיה המיזוג בין מוסדות התרבות מהווה סוג של 'מיתוג מחדש' עבור ארכיונים הסובלים מתפיסה ציבורית בעיתית. ההנחה היא כי שילוב ארכיונים במוסד כמו מוזיאון, עשוי אמנם לשפר את התדמית הציבורית שלהם, ומספר המבקרים, המשתמשים והחוקרים הפוקדים אותם - יגדל. אולם צעד כזה עלול לגרום לארכיונים לאבד את המאפיינים הייחודיים שלהם ובראשם שמירת רשומות של גופים מנהליים. לדוגמה, כאשר ארכיונים מנהליים מסורתיים (כמו ארכיון של עירייה) מתנתקים מארגון האם שלהם וחוברים למוזיאונים הם כבר לא יעסקו בשמירת רשומות של הגוף היוצר המנהלי שבבסיס הגדרתם.

לסיכום, ונדרברג רואה חשיבות בשמירת המובחנוּת הקיימת בין המוסדות הנזכרים, על מנת לא לוותר על המטרות ודרכי הפעולה המייחדות כל אחד מהמוסדות. הוא מציע לשלב בין גישת המיזוג שנועדה לענות על צרכי המשתמשים בעידן הטכנולוגיה המתקדמת לבין שמירה על המאפיינים הייחודיים של המוסדות המשתתפים במיזוג. שילוב זה יכול להתקיים במקרה שפורטל אינטרנטי מאפשר להגיע אל המוצא המקורי של החומרים (האתר של המוסד בו החומרים מוחזקים, נשמרים ונרשמים בהתאם לפרקטיקות האופייניות של המוסד, כפי שהוצג בדוגמאות בראשית המאמר). ונדרברג מדגיש שניתן לייצר סוג כזה של שילוב באמצעות פורטלים משותפים של חומרים דיגיטליים (או שעברו דיגיטציה), אולם מיזוג של ספריות, ארכיונים ומוזיאונים פיזיים הוא קשה יותר.