סיכום - הכנס השנתי של האיגוד הישראלי לארכיונאות ומידע – חיפה, דצמבר 2019

היום הראשון 3.12.2019
התחלנו בסיור מרתק בגנים הבהאיים, האתר הידוע והיפה ביותר בחיפה, כולל הסברים על הדת והקהילה המיוחדת הזו ואחר כך למוזיאון העיר לשתי תערוכות היסטוריות מעניינות, על ואדי סאליב ודיור ציבורי, שבדיעבד התקשרו לנושאי ההרצאה הראשונה בכנס.

לאחר הגעה למלון דן פנורמה, מנוחה קלה, קפה ועוגות, החל מושב הפתיחה.
דודו אמיתי – יו"ר האיגוד, פתח בזה שדווקא בתקופה זו, עם עודף המידע המלווה בבעיות אמינות קשות, יש תפקיד מכריע לארכיונים ככלי למידע מהימן, למען ההווה והעתיד. לנושא הכנס – יש קווים משיקים רבים בין ארכיון, ספריה ומוזיאון, בצד ערבוב תחומים כיום. דודו ברך גם את הגנזת החדשה עם כניסתה לתפקיד.
תמר פיליפ ברכה בשם ארכיון חיפה המארח, ופתחה את המושב הראשון.
ד"ר גליה בר אור מאורנים הרצתה על החייאת מרחבים עירוניים באמצעות חומר ארכיוני. ד"ר גליה בר אור, שעבדה כאוצרת במשכן לאמנות בעין חרוד, סיפרה על תערוכות שאצרה – "חיינו מחייבים אמנות" ו"עבודה עברית", של תמונות היסטוריות מחיי התרבות בעמק ויצירות של אמנים מהשורה השנייה, כאלה שלא נכנסו למוזיאונים הגדולים. בעבודתה ב"פירמידה" בחיפה בנתה תערוכה שהיא מסלול טיול ממגורות דגון, דרך מבנה הרכבת אל ואדי סאליב עם ההיסטוריה הכואבת שלו. לבסוף, תחת הכותרת "באוהאוס חברתי" סיפרה על מיזם שעסק בהחייאת זכרם של בניינים מרכזיים (שוק תלפיות, ביה"ס בסמ"ת) תוך מתן כבוד להיסטוריה של "חיפה האדומה".
ד"ר נירית שלו-כליפא סיפרה על המיזם "ארץ חפץ" של יד בן-צבי. כל מוזיאון הוא סוג של ארכיון לדבריה, אך בעיקר למוצגים, לא למסמכים ותמונות. ארכיון עובד לפי עיקרון המוצא בעוד המוזיאון (והספרייה) מדגישים את ההנגשה. מיזם "ארץ חפץ" פונה לאספנים ומיני-מוזיאונים מקומיים וקטנים העוסקים באיסוף, שימור והצגת חפצים. יש בארץ כ- 700 כאלה לדבריה. ראינו סרט תיעודי על האוסף בביתו של יהורם גאון, מרכז מורשת יהודי תימן בנתניה, הפרוטזה של טרומפלדור שהועברה מתל יוסף לשימור בארכיון הציוני, מוזיאון חפצים מהעבר במעלה החמישה ו"המקלט של יהודה" בעין צורים. המיזם ממשיך ופונה בקול קורא לאנשים ויישובים נוספים הרוצים להנגיש את אוספיהם.

לאחר ארוחת ערב עשירה (לדיאטה נחזור אחרי הכנס) התאספנו למושב ערב.
עינבר דרור לקס, אוצרת מוזיאון העיר חיפה, הראתה סרטון ובו ראיון עם ירמיהו (ירי) רימון ז"ל, אספן רב גווני של אוספים שונים בנושא חיפה וגם מחוץ לה: אלפי תמונות היסטוריות, ציורים וכרזות, מפות ואוסף מיוחד בנושא ההעפלה. הוא ממש הציל פריטים רבים שאינם נמצאים בשום מקום אחר. בחלק מהמוצגים הוא השקיע כסף רב משלו. ירי נפטר לפני שנתיים, חלק גדול מאוספיו,כ-7,000 פריטים, נרכשו על ידי מוזיאון העיר אבל חלקם נמכרו לגורמים חיצוניים מהארץ ומחו"ל, עוד בחייו וגם אחרי מותו. יש למוזיאון עבודה ענקית בקטלוג, רישום, שימור והצגה של החומר.
רן הלל, האחראי על ניהול האוספים והטיפול בהם במוזיאוני חיפה (יש שישה כאלה), סיפר על עבודת המחלקה: המוזיאון לאמנות יפנית, המוזיאון לאמנות, המוזיאון הימי (כולל הרבה ממצאים עתיקים), מוזיאון מאנה כץ (בעיקר יודאיקה וריהוט), מוזיאון העיר (בו גם אוסף רימון) ומוזיאון הרמן שטרוק. כל פריט מתועד בצילומים ורישום פרטיו, עובר שימור אם נדרש ומוצג או מאוחסן בתנאים מתאימים. הם עוסקים גם בהבאת וייצוא תערוכות, דבר הדורש הובלה, רישום, קבלה, תיעוד, ביטוח, הצגה ועוד, כדי להחזיר למשאיל בדיוק מה שנתן. הוא התייחס לשאלות בדבר סוגיות של מה לקבל ומה לא, ואיך ובכמה לבטח.

היום השני 4.12.2019

מושב בוקר
יו"ר – לביא שי

ברכה סלע – מזכירת העיר חיפה – הביאה לנו את ברכת העיר, ובדבריה הדגישה את ראייתה את חשיבות עבודת הארכיון העירוני ואחריותו לתיעוד נכון של העבר על כל רבדיו.
ענת ברטמן אלהלל, מארכיון ומוזיאון בית לוחמי הגטאות, דיברה על השילוב הנכון בין ארכיון ומוזיאון. למקימי הקיבוץ הייתה מודעות רבה לחשיבות התיעוד, אותו החלו עוד בגטאות עצמם. היא עמדה על תפקידם של שרה שנר, אנטק צוקרמן, צביה לובטקין ומרים נוביץ' (שהגדירה את תפקידו כ"איסוף דמעות העם היהודי") בהקמת המוסד. המבנה הראשון של הקיבוץ, ב- 1949, היה של הארכיון, ויצא קול קורא בארץ לאיסוף מסמכים ופריטים. ענת הראתה רישומים של יוזף ריכטר, דגם מחנה טרבלינקה ועוד מוצגים. לפני 15 שנה יצרו תערוכה מרכזית ומודרנית המאפשרת לראות בנגיעה במסך מגירות ובהן מוצגים חשובים, כגון המיקרופילם שהוברח מגטו וורשה ללונדון.
ד"ר סמדר שפי, אוצרת בית ביאליק ומוסדות אמנות נוספים, הביאה מצגת על תערוכות שעשו בבית זה אמנים שונים. בית ביאליק קיים מ- 1926, שופץ לאחרונה ב- 2009 ואז גם הוקם הארכיון. בקומה השניה, בחלל קטן של 4 מ"ר מוצגת אמנות עכשווית של אמנים שיצרו בהשראת יצירות של ביאליק: עבודת צילום של בית מגודר בשטחים בהשראת "מאחורי הגדר", כריות בהשראת "לעבודה ולמלאכה", אני ואתה לפי "שיר הנדנדה", עבודה בשם "שבר המודרניזם" לפי השיר "שבעה", "קיקלון" – על יחסי טקסט ודימוי בהשראת "אבי", ותרומת ביאליק לשיח בין מסורתיות וחילונית ב"עונג שבת". האמנים עבדו בליווי צמוד של ארכיונאים.
אפרת הברמן, מנהלת האוספים של מוזיאון ראשון לציון, סיפרה על אופני איסוף, אחסון והצגת האוספים. ארכיון העיר הוקם רק ב- 1972 ועבר למבנה משותף עם המוזיאון לאחר 8 שנים. הם שותפים בפרויקטים של שימור וקיימו תערוכות על היקב, על זכויות הנשים ("בנעליה") ועוד. במוזיאון יש אוסף תצלומים, מפות ותכניות, כרזות ויומני זיכרונות. משנת 2012 הם החלו בדיגיטציה, ונעזרים במנ"א לניהול האוסף – המערכת הממוחשבת לניהול מוזיאונים של משרד התרבות. המוטו שלה הוא שכל פריט צריך סיפור כדי לעורר עניין.

מושב שני – מושב אלסברג
יו"ר - דודו אמיתי
עירית עובדיה, בתו של פרופ' אלסברג, סיפרה עליו מעט, במלאת 100 שנה להולדתו, ובפרט התייחסה לקשר שלו אל המשוררת המפורסמת בת עירו (וופרטל) אלזה לסקר שילר.
את פרס אלסברג השנתי העניקה נוני ירון, יו"ר ועדת חברות, לעמית לוי. הוא תאר את מחקרו על גלגוליהם של ארכיונים מחקריים נשכחים של מזרחנים יהודים מגרמניה שהגיעו לארץ: ארכיונו של פרופ' יוסף הורוביץ, שנפטר ב- 1931, שהגיע לאונ' העברית ונשכח שם, וארכיונו של מאיר מרטין פלסנר, שהגיע לארץ בשנות ה- 30, היה פעיל בקבוצות להתקרבות יהודית-ערבית והפך בגיל מאוחר לפרופסור באונ' העברית. עמית תיאר גם את פרויקט "קרעי תרבות" בו הוא פעיל, פרויקט ישראלי-גרמני המאתר, משמר ומנגיש את עיזבונותיהם של של סופרים ואינטלקטואלים יהודים־גרמנים שהגיעו לישראל כדוגמת אלזה לסקר-שילר שהוזכרה לעיל או טוביה ריבנר וכו'.
ד"ר משה מוסק סיפר על תחילת עבודתו של אלסברג בארכיון הציוני ומעברו לגנזך המדינה ב- 1959, כאחראי הגנזך תחת פרופ' ביין, ולאחר מכן כגנז, ואת תרומתו הגדולה לבניית הארכיון כפי שהוא עד היום.
ד"ר סילוויה שינקולבסקי- קרול דיברה על הגיליון החדש, מס' 18, של כתב העת "ארכיון" שזה עתה יצא לאור (חולק למשתתפים) שהיא יו"ר המערכת שלו. היא סקרה בקצרה את המאמרים בו וכן קראה לכולנו לשלוח הצעות להרצאות בכנס העולמי של ה-ICA באבו-דאבי בנובמבר 2020.
מתן ברזילאי מהספרייה הלאומית, סקר את ה"קול קורא" להשתתפות ארכיונים בשלב השלישי של פרויקט רא"י, שעתיד להתפרסם בחודש ינואר הקרוב.

אסיפה כללית – יו"ר: נאוה איזין
1. אושר מחדש התקנון המתוקן של האיגוד, שיוגש שוב לאישור רשם העמותות.
2. אורי בראל הציג את התוכנית התקציבית של האיגוד לשנת 2020 שאושרה ברוב קולות.
3. לביא שי הציג את תכנית הפעילות לשנת 2020, שעיקרה קורסים, כנסים וימי עיון.

ביקור בספריית אוניברסיטת חיפה

לאחר ארוחת צהריים ומנוחה, נסענו לספריית יונס וסוראיה נזריאן של האוניברסיטה. התקבלנו על ידי המנהלת נעמי גרדינר , שסיפרה שזוהי ספריה עם דגש על פנים לקהילה, הרבה אוספים ומאמץ להנגשה מירבית. יש בה 2 מיליון פריטים, 65 ספרנים ואתר אינטרנט משודרג ורחב הפתוח לקהל.
אורה זהבי, ראש ענף המדיה בספרייה, סיפרה על פיתוח האוספים והנגשתם בפורמטים שונים. הם מאכסנים דיגיטלית אוספי ארכיונים שונים של אנשים, מוסדות ויישובים, כשהעתק מהחומר נשאר בספרייה. זה מחייב יכולת סריקה רבה ואתר אינטרנטי משוכלל וגדול מאד ממנו אפשר להגיע לכל פריט ופריט. הם עוסקים גם בתכנית מדעי הרוח הדיגיטליים וגישתם הכללית היא שכל מידע צריך להיות פתוח וזמין לכל.
עדינה צור-ג'יג'י האחראית על הספרים הנדירים דיברה על ארכיון אבא חושי, שיש בו גם חטיבות נוספות- על אנשים וארגונים, קיבוצים ומפעלים. הנושאים בו קשורים לעיר חיפה, וחצי מהארכיון העשיר הזה נמצא, מסיבות שונות, בארכיון העירוני. קוטלגו כבר 500 תיקים ו- 50 אלבומים וכל החומר פתוח לקהל. היא הראתה דוגמאות של תמונות ומסמכים הקשורים לאבא חושי (כרמלית, יום האם ועוד). עדינה עוסקת גם בארכיון שפינוזה, אוסף גדול וחשוב שהקים הרץ שקמוני, שפינוזיסט אדוק, ותרם לספריה.
רונית מרקו עוסקת בהקמת ארכיון למורשת יהדות מצרים. כל המחקר בנושא ממומן מתרומה. נאספו כבר חומרים רבים והוכנה תשתית דיגיטלית. את התמונות, המסמכים והעדויות היא מקבלת מאנשים ומשפחות שעלו משם, או צאצאיהן, וביקשה שנפיץ את דבר קיום ארכיון זה כדי לקבל אליו עוד חומרים, שיונגשו כמובן כולם לקהל.
לאחר מכן התפזרנו לביקורים בכמה מוקדים: בארכיון הסיפור העממי, בו נאספו 25,000 סיפורים בעל פה בכל השפות שדיברו וסיפרו בהן יהודים. בארכיון אבא חושי, בו ראינו קונקורדנציה של התנ"ך מהמאה ה- 17 הכרוכה בעור חזיר(!). בספריית הילדים בה אלפים רבים של ספרי ילדים בעברית וערבית, המשמשת גם מרכז פעילות חינוכית, ובחדרי הדיגיטציה בהן נעשית עבודת הסריקה לכל המפעלים החשובים הללו.

לסיום היום נסענו לארוחת ערב דרוזית בדלית אל כרמל ולאחריה מופע משעשע של הסטנדאפיסט והקוסם חיים דרעי, שהעלה חיוכים על פנינו וגלגל צחוקים מפינו.

היום השלישי 5.12.2019

מושב ראשון
יו"ר המושב, יהודית שפיצר, נשאה דברים לזכרה של רבקה מרקוס, מייסדת ומנהלת ארכיון הכנסת, שהלכה לעולמה. רבקה היתה חלוצה בדיגיטציה והנגשה של הארכיון.
אינדה נובומינסקי ומשה פוקסמן-שעל (מנהלת ארכיון הכנסת ומנהל המוזיאון) דיברו על שיתוף הפעולה בין הארכיון והמוזיאון. כל החומר הארכיוני סרוק וניתן יהיה לצפייה בטקסט, ראיה ושמיעה (כגון הסרטון המתעד את הרימון שנזרק לכנסת הישנה). ה- LAM (ראשי תיבות באנגלית של ספרייה, ארכיון ומוזיאון, לעתים בתוספת G – גלריה) מקובל היום בעולם. בבית פרומין, מבנה הכנסת עד 1966, יוקם מוזיאון לתולדות הכנסת. משה ואידה סיפרו אנקדוטות שונות מעדויות המצויות בארכיון – מעובדות המזנון, מבעלי תפקידים שפרשו ושמרו אצלם חומר (אוסף נכדו של יו"ר הכנסת שפרינצק למשל) והדגישו ששיתוף הפעולה מועיל לכולם.
מיכאל מאהלר ואורה פיקל צברי (מנהל ארכיון העיר ירושלים ואוצרת מוזיאון "חצר הישוב הישן") הדגישו גם הם את ה- WIN-WIN העולה משיתוף הפעולה שנמשך כבר עשר שנים. בשת"פ הזה הארכיון מקבל מעצב ואוצר, תערוכות וקהל, קטלוגים וימי עיון. המוזיאון מקבל חומרים ארכיוניים, קהל נוסף וסיוע במחקר ולימוד. הובאו דוגמאות מתערוכות משותפות: טיפת חלב, מיבנה לירושלים, חזון ומעש (על מש' סלומון), חתונות, ועד העדה הספרדית, שוטרים יהודיים בימי המנדט ושיקום פליטי הרובע לאחר המלחמה.
לירון דורפמן מ"ויקימדיה ישראל" דיבר על החיבור בין ויקיפדיה וארכיונים. לויקיפדיה נכנסים 40,000 איש בכל שעה. "ויקישיתוף" מכיל 57 מיליון קבצים חופשיים לשימוש הכלל (בעת פרסום יש לציין יוצר ומקור). לויקיפדיה יש קשר בארץ עם אונ' חיפה, הספרייה הלאומית, מכון "גנזים" ועוד. שיתוף הפעולה מועיל לכותבי הערכים ומעניק חשיפה וחומר נוסף לגופים הללו.

מושב שני

היו"ר – נוני ירון הציגה את מקבלי פרס "ארכיון יוצא מגדרו" – על פעילות קהילתית שמבצע הארכיון ביישובו. הארכיונים הזוכים הוצגו בסיוע מצגות קצרות:
"ארכיקפה" של ליליק זקס ושותפותיה ממושב צופית – מפגשים חברתיים בארכיון, כל מפגש בנושא אחר.
האוכל של אמא פרויקט תיעוד טלוויזיוני של מסורות בישול מארצות שונות, של ארכיון רעננה, הוצג ע"י רחל ריינשטיין.
בית החינוך המשותף הוצג ע"י מאיה כץ מקיבוץ חצור- בית תינוקות ישן שהוכשר כמוזיאון היסטורי מקומי, בדגש על העברת מורשת הקיבוץ והפעלות, בו מבקרים ילדים רבים.
עוד הוצגו פרויקטים מיוחדים נוספים:
אסתר רויניק מארכיון עמק יזרעאל: תערוכה על מבנים מעניינים, מפות משחק וחידות על מקומות, תערוכה עם תמונות מארכיוני המושבים שעובדה ללוח שנה מועצתי. רותם וקס מארכיון רמת דוד: בניית חדר בריחה ובו חידות וסיפורי הקיבוץ שיש לפתור כדי לצאת. אחד עוצב כדירה של סבתא, שני כמכבסה הישנה. היידי עפרון מארכיון גבעת חיים איחוד: בלוג מעוצב ודינמי ושימוש בחלק נרחב מאתר הקיבוץ למילון מונחים, תאריכון ארועים לפי שנים וחודשים, תמונות מחזורים ועוד. שולי לינדר ירקוני מארכיון חיפה: "הליכות ג'יין" – סיורים מאורגנים עם הדרכה בעיר, "בתים מבפנים" ובאוהאוס חברתי" – מפות הליכה ופעילות באתרים.

מושב סיום
יו"ר – הדס אביבי
לאחר ארוחת צהריים (ועוד "סט" עוגות מפואר שאותו אכלנו בעיקר בעיניים) שמענו לסיום את עו"ד יפעת ענבר- אברמוב, חוקרת ביחידה לאיתור נעדרי צה"ל (איתן), על חקירות בתיקי חללים שמקום קבורתם לא נודע ופענוח בסיוע ארכיונים. בהרצאתה המרתקת סיפרה יפעת על ענף האיתור ופעילותו. יש כיום 172 חיילים שידוע שנפלו, הרוב (94 מהם) ממלחמת השחרור. רוב העבודה נעשית ע"י מילואימניקים כמוה. הם מבצעים חקירה ותשאול- מתי והיכן נראה החלל לאחרונה, ונעזרים בארכיונים שונים ורישומים של מד"א, המשטרה, חברה קדישא, בתי חולים, קיבוצים ועוד. היא תארה כמה מקרים בהם עסקה. העדים החיים הולכים ומתמעטים אך המאמץ לאיתור נמשך.

להוקרה ולמחיאות כפיים על מאמציהם הרבים לקיום הכנס המכובד הזה זכו לסיום צוות ארכיון העיר חיפה המארח, רחל ריינשטיין, נוני ירון, דודו אמיתי, הדס אביבי ובמיוחד המתכנן, המתכלל והמתפעל המרכזי שלו - לביא שי יו"ר ועדת ההשתלמויות.

ניפגש ללא ספק בכנס הבא, לקראת סוף 2020.

רשם: דני ברזילי