עיצוב הארכיון לשפות הילידיות ולמקורות למורשת התרבותית בדרום אוסטרליה. המרכז/המכון הלאומי ללימודי שפות ומוסיקה ילידיים, אדלייד, אוסטרליה, 201

תיעוד שפה ילידית, הסיפור והמוסיקה המסורתית, החייאתה והנחלתה לבני הקהילה ובייחוד לנוער כחלק משימור המורשת.

קאורנה הוא אחד השבטים הילידים שחיו בסביבות אדלייד. להם שפה ייחודית.

ב-1990 התחילו ללמד את השפה וישנם יותר ויותר אנשי הקאורנה שמדברים את השפה. אחת המטרות של המכון היא שכל מי שעובד ונמצא באזור ידע את השפה ושהשפה תדובר ותילמד בבתי הספר. ב-2002 הם יצרו קשר עם האוניברסיטה וספקו חומרים בנוגע לשפה ועודדו צעירים ללמוד אותה. השתמשו ברשתות החברתיות כדי להגיע אל קהלי היעד, ביחוד הצעירים. כמו כן פעלו כדי שמקומות בעיר יקבלו חזרה את השמות הילידיים שלהם. הם הכינו תוכנית של שני "חבובות" מדברות ביניהן בשפת הקאורנה. תוכנית זו זכתה לתהודה ולעניין רב.

המטרות של המרכז היו להגדיל את מספר הילידים הצעירים המדברים בשפה המקורית שלהם, להפוך את השפות הילידיות לזמינות לילידים, לקדם ולהעלות מודעות של הערך של השפות הילידיות בכל הקהילות בדרום אוסטרליה. לכן גם הם מתעדים בשפה הילידית. הם גם עשו פרויקט עם אונסקו באזור ה"אולורו" (פארק לאומי במרכז אוסטרליה) לשימור השפה ולסיפור הסיפורים.

הסיפורים שנאספו בעבר הרחוק על ידי המיסיונרים כונסו למקום Ara – Irititja - קישור

הסיפורים כונסו ל – Yankunytjatjara Storytellers UNESCO Project - קישור

זהו פרויקט צומח אשר אחת ממטרותיו הינה להפוך את המידע לדיגיטלי. גם הצעירים של היום יכולים להוסיף את הסיפורים שלהם.

כדי ללמד את השפה אונליין, הם מקיימים פעילויות הכוללות האזנה, הרצאות, עזרה בהכנת שיעורים, עונים על צרכי הקהילה. הם מרחיבים את הידע על כחמש שפות ילידיות ומחיים אותן. למשל, אחת מהשפות, ARABANA, רבים מאלו שדברו בשפה זו אינם חיים באזור בו הייתה מדוברת. לכן, היה חשוב לייצר נגישות למידע. יש להם בתוכנית הסברים, נושאים, מילון מושגים, רשימת מילים, הקלטות (שותפים לבנית הפרויקט – אלו שיודעים לדבר את השפה). הכל מונגש בטכנולוגיה עכשווית – סמארטפונים וכדומה. הם משתמשים באינטרנט כדי ללמד את השפה ממרחקים.

בנוסף, הבינו שמוסיקה יוצרת הזדמנות להחייאה של שפה. ב-1970 הוקם מרכז למוסיקה אתנית. לא נקראה ילידית אז. היו נוסעים לעשרה ימים והופיעו עם הילידים במוסיקה וריקודים. המרצה גילה את התרבות של עצמו כשהשתתף בפרויקט. התחילו ליצור מוסיקה – קזאם, ואפילו רצו ללמוד. וכך הוקם המרכז לתיעוד. הם גם שומרים תצלומים מאז 1920.

המרצה טוען שמעט מידי אנשים עוסקים בתיעוד ובמחקר בנושא זה. יש אתגרים ענקיים. צריך לזכור שלא הממלכה יצרה את אוסטרליה. היו בה אנשים לפני כן.

צריך ליצור הזדמנויות לילידים לענות על השאלה מה הילידים רוצים לעשות כדי לשמר את התרבות שלהם.

בפרויקט MULKA כל החומרים של הארכיון הפרטי של אחד המתעדים הועברו בצורה דיגיטלית (כ-20,000 קבצים דיגיטליים).

בנוסף, החומרים לא היו מתוארים ומסודרים. כשהתייחסו לפרטיות – עשו הכל כדי שבכל זאת ניתן יהיה להציג את החומר. הם עבדו עם הילידים כדי להעריך חומרים במקום עם מומחים שאינם ילידים. הם עשו זאת בעזרת סטודנטים והם היו צריכים להציג איזה חומרים היו חשובים ביותר.

לסיום המושב, עלה לבמה מוסיקאי שאמר שכשהגיע לאוניברסיטה לפני שבע שנים לא ידע דבר על הזהות שלו, וגילה אותה באמצעות הלימודים. כעת גם כותב שירים. השיר ששר למשתתפים – בדבר החיפוש אחרי הזהות שלו תוך דיבור עם סבתו, "...מחפש אותך בכוכבים, מנסה למצוא אותך...".