Songline is alive in MUKURTU , אדלייד, אוסטרליה, 2019

המרצה: Lauren Booker

הקהילה אחראית על ההחלטה למי המידע ייחשף, גם כלפי חוץ (אינטרנט וכדו'), וגם כלפי פנים (למשל מידע של נשים לא ייחשף לגברים וההיפך וזה מעוגן בתרבות.
קישור

MUKURTU הינו שם קצר למנהג לפיו הילידים נהגו לשים בשקית ידועה מוכרת לקהילה דברים שלא רצו שאחרים ידעו עליהם. כולם ידעו שמי שיסתכל/יציץ בשקית ללא רשות, יסבול מעיין הרע או יכושף. לכן זה היה מקום מסתור ידוע לכולם אך בטוח.

השם הזה ניתן באופן מטפורי לפלטפורמה אינטרנטית שנבנתה עם הילידים ועבורם כדי לנהל ולחלוק במורשת תרבותית דיגיטלית, להחסות חלק מהמידע או לאפשר עיון רק למי שמאושר על ידי מנהלי האתר או אלו שמוסמכים לכך, בדיוק כמו המסר של השקית הפיסית. הכותרת של האתר –
an online dilly bag for keeping Indigenous digital archives safe

על הקמת הארכיון הדיגיטלי - קישור

הבסיס לארכיון שבאתר הינו הקלטות וידאו שנעשו מאז 1995 כדי שנשים יעבירו את השירים והתרבות שלהם לצעירים. כמה שנים אחר כך צורפו למאגר חומרי תיעוד שנעשה על ידי המיסיונרים במשך השנים. כל החומר מתואר. על פי החלטת הקהילה, המידע ניתן לצפייה אך לא להורדה. ב-2012 קדמו את הפלטפורמה כך שהיא מאפשרת לקהילה להוסיף מידע ולהשתמש בו. למשל, מעלים תצלום של בית ספר ומאפשרים לאנשים מבחוץ להוסיף פירוט של מי שנמצא בתצלום, אך גם מוסיפים למשל תיעוד בעל פה של תלמידים שלמדו בבית הספר.

מבחינת התיעוד, ישנם חומרי תיעוד של הנשים בקהילה, אשר נאסר על הגברים לראות וההיפך. הם טוענים שכל אחד מהמינים שומר סודות שעברו בין הדורות בין בני אותו המין, ושאסור לגלותם. כמו כן גם הילדים לא יכולים לראות מה תיעדו הוריהם אלא אם הם מקבלים אישור לכך. זהו נושא תרבותי שהתחיל עוד מהימים הקדומים של הקהילה. ההפרדה בין בעלי המידע והידע. גם כיום, הקהילה מחליטה מי בעל החומר ומי יכול לראות אותו.

עוד על הפרויקט - קישור

צריך לחשוב מה בעתיד יעשו הארכיונאים כדי לשמר עדויות של הקהילות הללו. המרצה מדברת על מתודולוגיה: קשרים ותקשורת בין אנשים, ערכית, פתוחה ומכבדת, ללא דעות קדומות וחסמים סטריאוטיפים, הדדיות או יחסי גומלין, תועלת הדדית, אמון, הבנת ההלם התרבותי, והמשכיות תרבותית.

המרצה מעלה את המושג: - cultural safety הסביבה בה התרבות חשה בטוחה:

A commonly used definition of cultural safety is that of Williams (1999) who defined cultural safety as: an environment that is spiritually, socially and emotionally safe, as well as physically safe for people; where there is no assault challenge or denial of their identity, of who they are and what they need 

העברת האחריות על ניהול המידע לחברי הקהילה, החובה לאפשר ביטחון תרבותי לקהילה, והקמת מרכז לדיונים והחלפת דעות, הארכיונאים המקצועיים חייבים לשחרר את הרצון שלהם לשלוט במידע ולהעביר את השליטה לחברי הקהילה, הסיוע של הארכיונאים לילידים להגיע למידע אודות עצמם, ומדריך לניהול ארכיון ילידי.

הארכיון מספק לקהילה הילידית את ההמשכיות התרבותיות תוך שמירה על דרישות של ניהול הרשומות מצד אחד, ומצד שני מאפשר ביטחון תרבותי מבחינת ההצגה, וכיבוד תהליך קבלת החלטות וההחלטות עצמן של הקהילה.  

ארכיון ילידי מאפשר שמירה של המורשת המדוברת ושאינה מדוברת. המידע, אפשר שיועבר באמצעות חברי הקהילה באמצעות תיעוד בעל פה אך גם באמצעות ריקוד או סיפור סיפורים. הם לא "נלכדים" ונשמרים בפורמט קבוע מראש, ומונחלים הלאה באמצעות קשרים ואינטראקציות עם אנשים ובין אנשים. הארכיון החי לא רק מהווה מקום לשמירה ואיסוף של החומרים, אלא גם מקום בו המידע יכול להיות מבוקר, ניתן להתווכח עליו, מקורות רבים של רשומות נאספות בארכיון, מבוקרות, נבדקות, ועוד נדבכים של מידע נאספים על הבסיס הזה. זה מקום שלא מכיל את כל התשובות אך ניתן לשאול שאלות. מקום בו אנשים מוכנים להקשיב. צריך לאפשר תגובה למה שמוצג, לא רק להציג.

צריך לבנות את הארכיון של הקהילה הילידית עם הקהילה. לפעמים אנשים מחוץ לקהילה, גם ארכיונאים, שהתחילו לשאול את עצמם איזה מידע הגיע כבר ואיזה מידע צריך להוסיף, יתכן ומשטחים את הקהילה, ואז נשאלת השאלה איך בכל זאת משקפים את הסיפור במלואו ואיך נותנים לאנשי הקהילה לנהל בעצמם את הידע: איך הם רוצים לגשת לאוסף, איך העבודה מכבדת פריט, איך ניתן לגשת לפריטים, איך מדברים שפה, איך לחפש מידע על משפחה? לפי אילו מילות מפתח לתאר? באיזה מילון מושגים משתמשים? גם מי שמתאר, וגם מי שמחפש, ומתי, מהו אוסף מקורי?, האם אוסף מתואר במושגים שקשורים לילידים? חפצים יוצרים זיכרונות וצריך לאפשר את איסופם. 

לנו כארכיונאים כאנשי מקצוע קשה להעביר / להחזיר את הסמכות לקהילה להחליט למי להנגיש את המידע. פתיחה של חומר לעיון על ידי הקהילה מעוררת מערכת שאלות כמו שימושיות, נגישות, שקיפות. צריך לקחת בחשבון סוגיות אתיות.  

הארכיון הוביל תהליך של קביעת נהלי עבודה. לא הייתה בעיה טכנית בשיתוף הפעולה אלא יותר תהליך של קבלת החלטות איטית וויכוחים שנמשכה 5 שנים. 

האפשרות של הקהילה להעלות מידע לאינטרנט הוא לא רק עניין טכנולוגי אלא תורם למיצוב והעצמה של הקהילה והמנהיגות שלה. זה לא רק כח אלא למידה אחד מהשני, לקיחת אחריות, הובלה לסדרי עדיפות, ואפשור נגישות לעצמם למידע.  

כולם מודעים לקושי של הילידים להגיע למידע עליהם. ארכיונים מחזיקים חומרים של הילידים וכאלו שהמידע נוגע בהם. המרצה עצמה במשך תקופה מסוימת חיפשה חומרים אודות ההיסטוריה של הילידים בארכיון של הוותיקן. ידוע למשל על פרויקט של הקלטות שנעשו לסרטי ABC. ושואלים היכן הם. מצד שני חשוב שהמעיין ידע מי אסף את החומרים, האם בני הקהילה? הארכיונאי שאיננו מהקהילה? מי הקליט את השפה, האם חוקר לבן? הרי באותו זמן אסור היה לילידים לדבר בשפתם. ומי הצוות שנמצא בקשר עם הקהילה? האם צוות שמכבד את המבוגרים? 

 גם בהרצאה זו מועלה הנושא שצריך לאסוף גם ידע של נשים וגם של גברים בנפרד אך בו זמנית כדי ללמוד על תופעה או תהליך. זה לא עניין של מגדר. זה לא כח אלא גישות תרבותיות שונות, ידע שעובר בין הדורות, ושצריך לתעד ולאחד במקום אחד וללמוד על זה. כלומר צריך להבין את הנושא התרבותי לפני שניגשים לתיעוד.

יש רמות שונות של סיסמאות כניסה. למשל: למישהו שרוצה להיכנס למסמכים האישיים שלו, ומצד שני – סיסמה מסוימת לכמה אנשים שרוצים למשל לשיר יחד שיר מסוים.

מדריך שהוציא איגוד הארכיונאים בקנדה ב-2007 על יצירה וניהול ארכיונים של ילידים ראה: - קישור

השתתפה וסיכמה - מיכל הנקין
חזרה להרצאות המושב