הערך של הארכיון – כמה שווה הארכיון, אדלייד, אוסטרליה, 2019

סדנה: הערך / השווי של הארכיון  - קביעת הערך של מוסד תרבות (פרסום ראשון שלנו - במידע@ון נובמבר 2019

הארכיונאים נדרשים להוכיח את הערך של הארכיון כדי להמשיך ולקבל תמיכה מארגוני האם שלהם או ממוסדות אחרים התומכים בארכיונים. לא ניתן למדוד את הערך רק בצורה כמותית, אלא גם בצורה איכותית בפרמטרים של מורשת, תרבות, ערך מוסף ועוד. ככל שהארכיון יגביר את פעילותו בקרה הקהילה כך הערך (השווי) שלו בעיני מקבלי ההחלטות ונותני התקציבים יעלה.

הנושא שהועלה בסדנה הראשונה הוא הערך של הארכיון כמוסד תרבות, ואיך ניתן למדוד אותו.

כאשר עלינו למסור דו"ח שנתי או אחר למקבלי ההחלטות, או לדווח לתורמים, מצפים מאיתנו שנעביר מספרים, נתונים כמותיים: כמה מבקרים, כמה מאמרים, כמה פעילויות, ועוד ועוד, ועל סמך אלו ניתן לכאורה להעריך את עבודתנו, הפעילות שלנו ובכלל הארכיון כיחידה בתוך הארגון ולתקצב את הארכיון. אך אם ישאלו אותנו באמת, מהו הערך של האוסף שבידינו, או הארכיון שלנו, או העבודה שלנו, או ההשפעה שלנו, הנוכל לכמת אותם? זה דומה לבקשה לכמת את הערך של האוקיאנוס. נכון, נוכל לבדוק מה הערך הממוצע של מסמך או אלבום בבית מכירות פומביות ולהעריך לפיכך את הערך של האוסף, או לבנות מודל להערכת המסמכים והאוסף, אך זה לא יהיה הערך הבלעדי או המדוייק או הכולל ביותר. הערך הוא tangible או intangible. מוחשי ושאינו מוחשי. הערך נמדד אחרת כלפי כל קהל יעד, הוא ערך חברתי לא פחות מכלכלי. הערך יכול להיות נכון לטווח קצר ואחר לטווח ארוך, הערך נמדד אחרת על ידי מגוון אנשים או במגוון מקרים, ועוד ועוד.

ערך חברתי מובן על ידי אנשי הקהילה, החברה, (המשתפים צרכים, רצונות והזדמנויות) אך לא מובן מאליו שאחרים יבינו אותו. (למשל מצד אחד אלו העוסקים בתרבות וחברה ומורשת, ומצד שני – מקבלי ההחלטות). ולכן עולה השאלה כיצד ניתן למדוד את הערך של אמנות ותרבות כך שהערך יובן גם על ידי מקבלי החלטות, גם על ידי אנשים בקהילה, ויהיה מבוקר ומוכח, מובן, מדיד, יעיל ושימושי ומוכח מחקרית גם אם אינו כמותי.

המרצות הביאו לדוגמא של ערך שאינו כמותי - כשדברו בפתיחת הכנס על העיר אדלייד ועל היתרונות והאיכויות שלה והללו את: האוכל, האינטרנט שישנו בכל מקום, אירועי התרבות ומרכז הפסטיבלים והספורט, ומי שדבר על ערכים אלו היה דווקא מהנדס העיר שהשתמש בערכים לא כמותיים אלו כדי למצב את העיר ככדאית לאנשי עסקים להשקיע בעיר.

המרצות ערכו ניסוי: הן רצו למדוד מה הערך של פסטיבל שהתקיים באוסטרליה לאנשים שהשתתפו בו. הם השתמשו במושג – willing to pay , כלומר, מה אנשים היו מוכנים לשלם עבור השירות או האירוע. הם לבשו פיג'מות (כדי שייראו בשונה מכל מי שהשתתף בפסטיבל), קבלו דוכן בו אנשים יכלו למלא שאלונים, ובהם שאלות כגון: כמה היו מוכנים לשלם לאירוע, עבור בייביסיטר, כמה יסכימו לשלם אם ??? (ונתנו מספר מצבים), וחקרו את הנתונים שקיבלו.

ערכים אלו לא התקבלו כערכים וקבילים על ידי מקבלי ההחלטות, ולכן החוקרות המשיכו לחפש ערכים יותר מדידים. אחת הדרכים הייתה שהחלו לספור את הפעמים שמידע מהארכיון מפורסם, או שמשתמשים בו, למשל: פעילות של יחידת החינוך, העברת מידע בטוויטר, כל פעם שהצוות מדבר עם המדיה. אך הנתונים שהתקבלו גם לא היו מספקים גם הם.

לכן החליטו לחקור את הנושא בדרך מובנית. כדי לקבל ערכים, שאלו שאלות את הציבור: מה הוא מקבל מאיתנו, ואיך זה משפיע עליו, על איכות החיים שלו (הערך כמובן משתנה מאחד לשני, ומושפע משפה, מוטיבציה, ערכים קודמים). ואז לגשר את הנתונים האיכותיים בשביל מקבלי ההחלטות.

המנחה חקרה את הנושא בספריה הלאומית של דרום אוסטרליה, וקבלה בתגובה לשאלונים וראיונות מגוון תשובות שהחשובה בהן היא ההבנה שהספרייה מזוהה וקשורה עם ייסוד המדינה. חלק מהנתונים / ערכים שהיא קבלה היו: חינוך, התקדמות, אמת, הערך של האוסף, השראה, ביטחון, קשר חברתי, אמון בשירות הציבורי ועוד.

לאחר איסוף התשובות והנתונים, היא קודדה אותם וניסתה ליצור קבוצות / אשכולות של נושאים כדי שהמידע יהיה מובן יותר. אלו התוצאות שהיא קבלה (בסדר עולה):
• שיפור עצמי
• ביטחון
• קשרים חברתיים
• מורשת והמשכיות
• אמון בשירות הציבורי
• השראה
• תרומה לקהילה (לא מבחינה כספית)
צריך לקחת בחשבון שערך הוא דבר משתנה לאורך זמן. אנשים אמרו שהיה חשוב להם שישנה יציבות והמשכיות: הם זוכרים שביקרו בספריה כשהיו ילדים, ואחר כך עם הילדים שלהם וכעת עם הנכדים. זהו ערך ארוך טווח.

כתרגיל, התבקשנו לדון בקבוצות על אחד מהאוספים שיש לכל אחד מאיתנו בארכיון. בקבוצה שלי היו נציגים מסוגים שונים של ארכיונים: ארכיון עיר בשבדיה, ארכיון בית ספר של בנות באוסטרליה, ארכיון של האגודה לשיפור הבקר באמצעות תחרויות בדרום ויילס, אוסטרליה, ואני. ועל כן בחרנו באוסף של גביעים, סמלים, ופרסים שניתנו כהוקרה, אוסף שהיה בארכיונים של כל אחד מאיתנו.

הכוונה בתרגיל הייתה למצוא ערכים בחומרים שאינם אטרקטיביים אך למצוא להם קהל יעד, לזהות איזה ערך הם מוסיפים לתרבות, איך אפשר "למכור" אותם למקבלי החלטות, ומכך לנסות לשכנע את מקבלי ההחלטות בחשיבות השימור של חומרים הללו ובכך אודות הערך של הארכיון. לא בגלל שהם שווים כסף אלא בגלל הערכים התרבותיים והחברתיים שהם מביאים איתם. אשר אינם מדידים. מודדים את ה – wellness / נאותות שלהם.

לסיכום הסדנה, המרצות הציעו שכשמגישים דוחות, יש לפעול במספר דרכים:
• לאזן בין כמותי לאיכותי
• להיעזר במדיה החברתית ולהעלות את המודעות לערך החברתי שאינו כמותי
• לחשוב על רעיונות איך לרגש את מקבלי ההחלטות שירגישו את הערך החברתי דרך חוויה (כמו ללחוץ על כפתור כדי לשמוע קטע אודיו-ויזואלי)
• לדבר עם אנשי הכספים מבעוד מועד – איך הסיפורים שלנו הופכים להיות חלק ממה שיעצב את הדעות שלהם
• ערך לטווח קצר שהופך לערך לטווח ארוך (ילד / אבא / סבא)
• מה יותר נותן לנו ערך
• להיזהר משימוש במספרים כי לעולם לא נוכל לצפות אם ישתמשו בהם לטובתנו או נגדנו.

לכן, כשמדברים על התועלת שבמוסד חברתי, צריך לדבר במקום על מספרים ואנשים על: כן, זה עולה כסף אך היה נהדר, עוד ידברו על כך שנים רבות, אנשים רבים נהנו, היו אורחים וכל העוגות / פיצות / המבורגרים נמכרו. לא מחפשים יותר אנשים ומספרים אלא לספר על תוכן. כי הרי, גם כשיש מספרים גדולים הם לאו דוקא עושים עבורנו את העבודה. צריך לחפש מה קורה בין המספרים.

להרחבה בנושא ראה גם מאמר - קישור (הוצאתי ממנו לא את מהלך המחקר אלא תכנים מתאימים לנו)

המאמר מעלה את הצורך במדידה כמותית של פעולה בהשוואה לערך שהיא יוצרת לחברה. לשיפור באיכות החיים של הפרט ובכך השיפור של הקהילה, והאם ניתן להשוות בין הערך הכמותי לאיכותי.

הערך הישיר של גוף התרבות – מה שהמבקר מקבל, של מה שהוא משתמש בו. הערך שאינו ישיר – למשל שייכות קהילתית. ערך אחר – הוא ערך עתידי הקיים במוסד תרבות. זה אומר שגם אם אני לא משתמש כיום במוסד התרבות ובשירותיו, אני יודע שבעתיד כשארצה, אוכל. מספיק לדעת שמוסד התרבות קיים. יעידו על כך תגובות הציבור כשמוסד תרבות עומד להיסגר [ראה סגירת בתי קולנוע מ.ה.]. ערך נוסף הינו הערך לקבוצה גדולה יותר מאשר לאדם אחד.

הערך יכול להימדד בשאלות לדוגמה: איך ביקורים חוזרים במוסד התרבות משפיעים על איכות החיים שלך? או לדוגמה כמה הייתם מוכנים לשלם עבור הפעילות או השירות? או שאלה דומה מכיוון שונה – כמה היה צריך להשקיע כדי לקבל את אותה איכות חיים שקבלת כתוצאה משימוש בשירות של מוסד התרבות? תמורת כרטיס כניסה? או לתרום?.

מושג נוסף למושג המוכנות לשלם – הינו המושג – willing to accept.

גם הם גילו במחקר שגם מי שלא משתמש במוסדות תרבות ולא מבקר בהם, בכל זאת רואה בהם ערך לאיכות חיים שלו כמו של מי שכן מבקר במוסדות התרבות.

מאמר נוסף בשני חלקים שכדאי לקרוא בנושא זה: הערך של המורשת התרבותית באירופה:
1. חלק ראשון - קישור
2. חלק שני - קישור

גם במחקר המוצג כאן מדובר על מדידת הערך של המורשת התרבותית מהבחינות הבאות: הגדלת האטרקטיביות של הערים והאזורים החקלאיים, הייחודיות שלהן המהוות בסיס למיתוג והשווק שלהן, ערים עם מורשת תרבותית מאפשרות קיום משרות כגון שימור ושיקום, נהירה של תושבים הרוצים לגור באתרי מורשת או לעבוד בהם דבר שמסייע בהגדלת מקורות ההכנסה ממיסים, פרויקטים של שימור המורשת משפיעים על עסקים בתחומים אחרים באותו מקום ובסביבה שלהם, המורשת משיעה על איכות החיים של השכונה, המורשת תורמת לתכנים הלימודיים במערכת החינוך, גם מבחינת ההיסטוריה וגם מבחינת אזרחות טובה, ותורמת להבנה ולקבלה של כל החלקים המרכיבים את החברה באירופה.

כל אלו גם כן לא ניתנים להערכה כמותית אלא איכותנית.

לסיכום: למרות שלא ניתן להעריך את הערך או השווי של הארכיון מבחינה כמותית, ניתן להעריך מה השווי של הפעילות שלו לקהילה. כדי שהערך לא יישאר וירטואלי, על הארכיונאים לפעול בתוך הקהילה כדי שיוכלו להציג את הערך במדד איכותני.

השתתפה וסיכמה - מיכל הנקין