הרצאה של Camille Calliso, אדלייד, אוסטרליה 2019

לאחר שהילידים שתקו והזיכרון המשותף שלהם היה נחבא אל הכלים, היום מעודדים אותם לשתף במורשת שלהם כדי שירגישו כחלק מהקהילה. מדובר על שימוש בשפה ילידית ועל שימור המורשת למען הדורות של הצעירים. נוסח מסמך עקרונות למרכז הזיכרון התרבותי.

"אנחנו שייכים לאדמה. הכרתנו את ההיסטוריה שלנו ומי אנחנו היא העדות על ההווה שלנו ונותן לנו כיוונים לעתיד".
מוצאה של המרצה מהילידים הקנדים. היא גדלה על אדמת המשפחה, במקום אליו הידע שייך, ורואה בכך מזל גדול. היא אקטיביסטית וטוענת שלא מספיק להילחם בשינוי האקלים אלא צריך להילחם לכך שהמדינות יחיו יחד. החינך הוא הכלי לאפשר חיים טובים יותר. לדעתה אם מחזיקים את החומרים הארכיונים ולא מאפשרים נגישות למידע, אנו פוגעים בקהילה. היא מספרת על מי שבקש לראות נתונים של בית הספר בו למד, דחו אותו, והפונה נפטר בינתיים. לפני 8 שנים היא החלה לספר את הסיפור של הקהילה.

מרכזי הזיכרון התרבותי cultural memory institutions הפכו להיות גורם משמעותי בהעברת מידע, התרבות, השפה, האומנות וההיסטוריה של הילידים בקנדה. הבנה של החשיבה של הילידים, מסורות בעל פה, הניסיונות להחליש את הקהילה בעבר, הינם הכרחיות כאשר אוספים ומשמרים ידע ילידי.

ב- 2006 הוקם הפורום של הספריות הילידיות IIIF. הפורום קרא לילידים לחלוק בידע שלהם עם ספרנים, ארכיונאים ואנשים העוסקים בזיכרון התרבותי. הדבר הטוב שקרה כתוצאה מכך הוא שאנשים נפגשו ודברו זה עם זה. היא השתתפה בכנס השמיני ב-2015 באוניברסיטת וויניפג, מניטובה, וזה שינה את חייה. דברו על כך שהיו חוקים שהקהילה הילידית התנהלו לפיהם. עלו נושאים שלא היו ידועים כגון ההוצאה של ילדים מבתיהם לפנימיות residential schools ושכנעו את הפנימיות להעביר את הארכיונים שלהם לארכיון של מניטובה.

הם נסחו מסמך עקרונות.

השימוש בשפה הילידית חשובה מאד. לא ניתן לתאר חיים אחרים שלא בשפה בה השתמשו אז. ישנו ידע של גברים, ידע של נשים, וצריך לכבד את הבידול ביניהם. ולנו כאנשים מחוץ לקהילה אסור להיכנס לידע שלהם ללא רשות.

את הידע צריך לאסוף גם למען הצעירים. הוא המקשר בין העבר לצעירים. יש להגן על החומר הארכיוני ולכתוב הסכמים עם הקהילה הילידית המתייחסים גם לזכויות יוצרים כולל מסורת בעל פה, שירים, ריקודים, סיפורים, שמות מקומות, שמות שנקבעו בתורשה.


השתתפה וסיכמה - מיכל הנקין