תיאור ארכיוני של חומר ארכיוני שאינו "נוח", אדלייד, אוסטרליה, 2019

המרצות: ג'ולי פנלי וקירסטן רייט

התיאור המיטבי שיביא לאיתור מידע בצורה מיטבית. הבעייתיות בדורות של מתארים – והשימוש במושגים בעבר שכיום כבר אינם נכונים או אינם פוליטיקלי קורקט, שימוש במושגים שאינם "נוחים" לשימוש, כל אלו המעוררים בעיתיות ואפליה מבחינת הגישה למידע (מילים כגון שחורים, קניבליות, ועוד) צריכים שיהיו כתובים עוד לפני התיאור עצמו, הוספת אזהרות על שימוש במילים שכבר לא מקובלות כיום, ומידע לא נוח לצפייה. (ביטוי חדש – טראומה משנית)

התיאור שמתבצע על ידי הארכיונים משפיע על איתור המידע. תיאור של אנשים שאינם ידועים, מטה דטה, קטלוג, שדות, תיאור, כל מה שארכיונאי עושה כדי שאנשים יוכלו להגיע למידע. השימוש במילים עוזר להבין את העבר.

העולם הדיגיטלי שינה את אפשרויות הגישה. וצריך לבדוק איך התיאור יכול להיעשות טוב יותר כדי לאפשר גישה טובה יותר.

צריך להגיע לתיאור בצניעות, האם אנחנו מתארים בכוחניות? האם באמצעות התיאור שלנו אנחנו שולטים באנשים אחרים? צריך לשאול את עצמנו איך אנחנו פועלים ביום יום. האם יש בידינו מספיק מידע כדי שנוכל לכתוב או לתאר?

כיום קיימת בעיתיות בחיפוש: אנשים כיום מחפשים לפי אוצר מילים עכשווי מידע שתואר או שהשתמשו בו בעבר, או שכלל אינו קיים או תואר או נרשם. וכך הם עשויים שלא להגיע למידע המבוקש. כל מידע שלא נכתב על ידי הארכיונאי או שנכתב בצורה לא ברורה או השתמש במושגים שאינם קיימים כיום, גורם לאפליה מבחינת נגישות למידע. על כן, צריך בתחילת המאגר לכתוב שהמאגר כולל חומר היסטורי ויש בו מושגים שונים, שפות שונות, תרבות שונה, ואת זה צריך להסביר גם בתצוגות, בקטלוגים וכדומה, ולא לשנות יותר מידי. הדרך ה"קלה" הינה לא להתייחס כלל לכך שיש מידע לא "נוח". אך זו כמובן אינה אתית.

על כל ארכיון לדעת אילו מסמכים מעוררים "בעיתיות" למשל במאה ה-19 – קניבליזם, באסיה אלו נושאים אחרים, וכן הלאה. על כל ארכיון להכיר את החומרים שלו. הפתרונות לכך:
1. הוספת אזהרות/הבהרות לתיאור content warnings:
דוגמא: לתיאור של סרט מצויר הם הוסיפו אזהרה/הבהרה: "הסרט המצויר שאתם עומדים לצפות בו הוא תוצר של טרום זמנו. הוא עשוי לכלול חלק מהחשיבה המקובלת לגבי אתניות וגזע באותו זמן. חשיבה שאינה מקובלת כיום. מחיקה של תכנים אלו על ידי הארכיון הייתה מביאה להבנה מוטעית של הצופה כאילו זו מעולם לא הייתה קיימת".

דוגמה נוספת: "החזרה למולדת הינו הסיפור של ההישגים וההצלחות של הילידים. שימו לב שחלק מהמידע עשוי להיות כואב, ועשוי לגרום לצער וכעס. יש הפניות לאנשים שנפטרו, גם לפני זמן רב, וגם לאחרונה. הסיפורים עשויים להיות ברוטליים, והדוברים עשויים להיות רגשניים, וחלק מהדברים עשויים להיות מעליבים. יחד עם זה ישנם סיפורים שמחים ומעודדים".

יש מקרים שהאזהרות חשובות ומכוונות לצוות – למשל אהרה מה עשוי להיות בחומר: שאומרת שייתכן שיראו משהו שלא תרצו לראות כמו מידע שעוסק בפשעי מלחמה. ואז צריך שהצוות יראה את האזהרה לפני שהוא רואה את החומר ויהיה מוכן לכך.

אזהרה לקהילה – אם יש סדרה של תצלומים, לא להתעצל ולכתוב את האזהרה על כל הסדרה ולא רק על התצלום הרלוונטי מתוך הסדרה.

התייחסות לשפה – יש שתיאור ראשון נעשה בשפה שבעבר הייתה נהוגה וראויה. לא משנים היום את התיאור אלא מוסיפים אזהרה. זה גם כדי להגן על הארכיונאים שמתארים חומרים וכדי שלא יגידו שהארכיונאים מביעים דעה. וחשוב להם שהמעיינים יהיו מודעים לטרמינולוגיה שהשתנתה.

הבעיה היא שלא ניתן לחזות מה יגרום לצער או לריגוש. לאנשים יש תגובות שקשורות לאישיות שלהם, למה שהם עוברים במשפחה וכד'.

הערה מהקהל: אחת המשתתפות סיפרה שהיא חיפשה באחד הארכיונים חומר על השואה כי סבה נרצח באחד המחנות. בעקבות הדיגיטציה היה קל לאתר את הכרטיס שלו במדויק, והיא אכן מיד קבלה אותו לעיון. היא כמעיינת הייתה נרגשת ונסערת, וחשבה שהיא הייתה שמחה אם הייתה לה אזהרה לפני שהיא קבלה את הכרטיס עם המידע.

הערה: המרצות הזכירו מאמר על - טראומה משנית - Trauma in Archives ואני מוסיפה טקסט (ראה בנספחים) שתורגם בעזרתו של גוגל (לא משהו, אך ניתן להבין את הרעיון) ממאמר מצוטט, ועוד קישור למאמר / בלוג נוסף. הערה: בכנס, אחד החדרים יוחד לחדר "בכיה", ולא הבנו את העניין. אפילו זלזלנו. זה כמובן היה בקונטקסט של הילידים באוסטרליה ובקשות הסליחה מהם. כשאני קוראת את המאמרים ואחרי ההרצאות ששמעתי, אני מבינה יותר את המקום של החדר ומה הכוונה. וחושבת האם לארכיונאים שלנו יש גם נגיעה לנושא? ארכיונים של גנזך המדינה, משרד הביטחון, הרווחה, יד ושם, ועוד ועוד.

2. הוספת הערות בתיאור:
הערה של המרצות: מעולם לא כתוב שאת התאור כתבו ארכיונאים אך צריך לעשות זאת.

עברו שנית על תיאור ארכיונאי שנעשה לפני שנים רבות - כותרות. חשבו שבגלל שהארכיונאים כתבו אותן והן לא נכתבו במקור על ידי יוצרי החומר, לא צריך להשתמש בהן או לקדש אותן, אם חושבים שהן לא נכונות. מבחינה מקצועית אפשר וצריך לשנות אך להשאיר את הקודם ולציין על מה השינוי. האפשרות לעשות זאת תלויה כמובן במערכות, בטכנולוגיה אך לא רק.

בדוגמא נוספת המרצות הראו כיצד אי כתיבת המקור למידע עשוי לפגוע באמיתות של המידע. ולכן צריך בתיאור לכתוב מה המקור של החומר.

דוגמה אחרת – אדם בשם גרי פורי אסף חומר ארכיוני בנוגע למאבק פוליטי. איך נתאר חומר זה? צריך להיות אתיים. האספן רצה ליצור תארנים שיראו שמה שהוא עשה הוא מאבק פוליטי. לכן הארכיונאים שתיארו בסופו של דבר את החומר הארכיוני קבעו את הערך: "הפוליטיקה של הקרקעות – ארגון בטחוני", וכך הם עוזרים למעיין להבין מה הוא עשוי למצוא בחומר הספציפי הזה.

השתתפה וסיכמה - מיכל הנקין