הגשת מידע לילידים בוויקטוריה, אוסטרליה, כנס באדלייד, אוסטרליה, 2019

השתקת ילדים שניתקו בכח מהמשפחות שלהם והועברו לרווחה, הצער על כך וההכרה בעוול שנגרם לילדים ולמשפחותיהם, עוול שתוצאותיו ניכר למשך דורות. והפעולות שנעשות כדי לאפשר לילדים אלו (כיום מבוגרים מאד) לספר את הסיפור שלהם.

ההרצאה הראשונה ניתנה על ידי צרי אנדרסון המתאמת את הרשומות של שבט הילידים – קורי - בארכיון של ויקטוריה, אוסטרליה. פועלת רבות לחשיפה של הרשומות לקהילות הילידות בוויקטוריה.

המרצה הציגה דו"ח שנכתב על הניתוק בכח של ילדים ילידים מהמשפחות שלהם, ואת החשיבות של הרשומות בעיצוב זהות, היסטוריה ותרבות. הדו"ח הונח על שולחן הפרלמנט ב-1997. ונקרא: bringing them home

זו הפעם הראשונה שהממשלה הכירה בפגיעה בילדים שנמשכה לאורך כל חייהם. זו הייתה הפעם הראשונה שהסיפורים של הילדים נשמעו. זה כאילו שנוצר "דור שנגנב – stolen generation". הבחינו שעשרים שנה אחרי כתיבת הדוח וקביעת תוכנית העבודה והדרישות, ב-2017 עדיין לא נעשו מהלכים משמעותיים על ידי הממשלה. הציבור מאשים אותה שאוזלת ידה תורמת להידרדרות הילידים על דורותיהם ושעליה (הממשלה) להשקיע משאבים כדי להציל את הדור הבא מפשע ומהתנהגות שלילית שהינו תולדה של העוול שנעשה לילידים.

בדו"ח ישנן המלצות, אציג המלצה רלוונטית לנו, לארכיונאים:
:Records, Family Tracing and Reunion

Funding Indigenous agencies to record, preserve and provide access to Indigenous testimonies Funding Indigenous community-based family and reunion services (Link-Ups) to provide tracing and reunion services Record taskforces be established to assist with accessing records under minimum access standards.

הילידים כתבו: רשומות אודות הילידים מסייעות לספר את הסיפור של הניצולים, ולגבינו אלו אינם סתם שמות כתובים על נייר. זו דרך נוספת ללמוד על מה שקרה כדי להביא אותנו למה שאנחנו היום. הבעיה שניהול הרשומות מעדיף את היוצר וסוכנויות הממשל יותר מאשר את מי שכתבו עליו והמשתמשים בהן.

עובדי הארכיון מבינים שכקהילה שמעבירה את המורשת שלה בעל פה מדור לדור, אין לילידים ארכיון משל עצמם. ולכן מסייעים להם להגיע למידע. זה לא רק תיעוד העבר אלא עדות להווה.

בזמן האמיתי, המשרדים לא חשבו שהרשומות שהם יוצרים ישמשו בעתיד את הסיפור האישי. השפה הרשמית בה השתמשו בעת יצירת הרשומות משקפת את הצורה שחשבו אז.

לכן, על הארכיונאים ומנהלי הרשומות להיות יותר פרואקטיביים. על מנהלי הרשומות להאיר את תשומת ליבם של הפקידים והעובדים כיום שיתעדו את מעשיהם בצורה טובה יותר, ומדויקת יותר. על הארכיונאים לשפר את ביצועיהם באיתור והנגשה של חומרים. זה מתחיל בתיאור החומר – למשל, לא מספיק לכתוב "התכתבות". ובנוסף להציף את המידע הקשור לאנשים עליהם כתבו.

הם מעסיקים מתנדבים שמתארים חומרים שעשויים להיות חשובים לילידים ולא היו מונגשים ללא עבודה זו. הם עובדים עם הקהילה כדי שהמידע יהיה עשיר יותר, מידע שהמעיין עצמו לא יכול לדעת. הם מקבלים מהקהילה אישור מיוחד להשתמש ברשומות. חומרים רבים אינם מועלים לאוויר אבל כן המידע על המידע – המטה דטה.

ראה את הדו"ח עצמו - קישור

ואת הכתבה שיצאה כעבור 20 שנים - קישור

השתתפה וסיכמה - מיכל הנקין