עצמאות לארכיון המדינה, משה מוסק

המאמר פורסם בעיתון "הארץ, 12.09.2020 - קישור

לאחרונה התפרסמו בכלי התקשורת כתבות ביקורתיות רבות על תפקודו של ארכיון המדינה ועל מדיניותו הכושלת בכל הנוגע לחשיפת החומר הארכיוני שברשותו. נראה לי שיש מקום להבהיר את המדיניות של חשיפת החומר שבארכיון המדינה, ולהציע פתרונות לכשלים בהוצאתה אל הפועל.

ארכיון המדינה, או ה"גנזך" בשמו המקורי והנכון יותר מבחינת החוק, נוסד שנה לאחר הקמת המדינה כיחידה במשרד ראש הממשלה. מאז הקמתו ועד עצם היום הזה הוא יחידה לא־רלוונטית למשרד החשוב הזה. הוא אינו חיוני לעבודת משרד ראש הממשלה ומעולם לא היה למשרד עניין רב בעבודתו, להוציא את תקופת כהונתו השנייה של יצחק רבין כראש ממשלה, שבה היתה לגנזך עדנה. הימצאותו של הארכיון הממלכתי, שמעמדו העצמאי אינו צריך להיות שנוי במחלוקת, במשרד הפוליטי ביותר מבין כל משרדי הממשלה, והעובדה שהאיש המופקד עליו — "הגנז" — הוא מינוי אישי של ראש הממשלה וכפוף לבכירי משרדו, המוּנעים לעתים משיקולים פוליטיים, עלולים לפגום בשיקולים המקצועיים של הגנז ובמחויבותו הציבורית.

ההשפעה הפוליטית המשמעותית ביותר של עבודת הגנזך נוגעת למדיניות של חשיפת החומר הארכיוני לעיון הציבור. מדיניות חשיפת החומר מעוגנת ב"חוק הארכיונים, תשט"ו-1955". על פי חוק זה, "כל אדם רשאי לעיין בחומר הארכיוני המופקד בגנזך, אך אפשר להגביל זכות זו בתקנות, ויכול שההגבלה תהיה לפי סוגו של החומר הארכיוני ולפי תקופה קצובה, מזמן היווצרותו". לדוגמה: חומר של מוסד ממוסדות המדינה — 15 שנים; חומר בענייני ביטחון, צה"ל ומערכת הביטחון — 50 שנה; תיעוד השב"כ, המוסד והוועדה לאנרגיה אטומית — 90 שנה. במקרים שבהם הופקד בגנזך חומר ארכיוני שזכות העיון בו הוגבלה על ידי המפקיד לפרק זמן שהוא ארוך מהמפורט לעיל, הגנז, באישור ועדת שרים מיוחדת, רשאי להגביל את זכות העיון בחומר שהוגדר "סודי" — מטעמים של פגיעה בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה — או "חשאי" — מטעמים של פגיעה בצנעת הפרט.

כדי למנוע אי־הבנות ומחלוקות בין הצדדים לגבי פתיחת החומר לעיון, מועסק בגנזך עובד מטעם המוסד המפקיד, הבודק את החומר המיועד לחשיפה ומאשר את פתיחתו לעיון. כאשר מגיע ערעור מצד המוסד המפקיד או מטעם מישהו אשר מבקש לעיין בחומר, מובא הנושא בפני "ועדת השרים" לחשיפה, והיא רשאית לאשר את הגבלת החומר לעיון או להחליט על פתיחתו. במקרים שבהם היו מחלוקות בין הגנזך לבין המוסד המפקיד, הגנזך היה על פי רוב בעד פתיחת החומר, בהתאם לתקנות העיון, בניגוד לדעת המפקיד.

כדי להמחיש את הבעייתיות בהוצאה לפועל של מדיניות החשיפה, אביא כאן אנקדוטה קצרה. בשנת 1994 הוחלט בגנזך לחשוף לעיון את הסטנוגרמות של ישיבות הממשלה מהשנים 1948–1949. באחד מהפרוטוקולים של ישיבות אלה הופיע רישום של דיון על השתתפותו של סגן אלוף יצחק רבין בכנס המחאה נגד פירוק הפלמ"ח, בניגוד להוראת שר הביטחון, דוד בן־גוריון. בדיון שהתקיים בישיבת הממשלה והמופיע בפירוט רב בפרוטוקול, התבטאו מספר שרים בחריפות נגד רבין והציעו לנזוף בו בחומרה. יש הטוענים, שבגלל התנהגותו הלא ראויה איבד רבין את סיכוייו להתמנות לרמטכ"ל במשך כל תקופת כהונתו הארוכה של בן־גוריון כשר הביטחון.

נחזור לסטנוגרמות. בגנזך חשבו, שאין כל מניעה, ביטחונית או אחרת, לחשוף את הקטע על רבין לעיון הציבור. במשרד ראש הממשלה חשבו אחרת. עובד בכיר במשרד, שהיה ממונה על הנושא וחשש לשמו הטוב של ראש הממשלה, התנגד נמרצות לחשיפה. לנוכח חילוקי הדעות בין הבכיר לגנז, תפקיד שמילאתי באותה עת, הובא הנושא לדיון בפני "ועדת השרים" לחשיפה. יו"ר הוועדה, שר המשפטים דוד ליבאי, הקשיב לטענות הצדדים והחליט ביחד עם עמיתיו לוועדה, שר המשטרה, משה שחל, והשר לאיכות הסביבה, יוסי שריד, לשלוח את המתדיינים למשרדם המשותף, כדי שיגיעו שם להסכמה. לפתע ולמול עיניהם המשתאות של שרי הממשלה, טרק הפקיד הבכיר בכעס רב את תיק המסמכים שבידיו ועזב בהפגנתיות את הישיבה.

זמן קצר לאחר מכן זומנתי ללשכת ראש הממשלה, לדיון בנושא אחר. גם הפקיד הבכיר נכח בפגישה. לאחר שסיימנו את הישיבה ונראה היה לי שראש הממשלה היה נינוח ובמצב רוח מרומם, הושטתי לו עותק של פרוטוקול הממשלה שעסק בדיון עליו. רבין קרא את הסטנוגרמה, פרץ בצחוק רועם והעלה על פניו, כהרגלו, סומק עז. לשאלתי, אם יסכים לפרסם את הקטע הנוגע לו יחד עם שאר הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה, הוא השיב ללא היסוס בחיוב. בכך תמה המחלוקת לגבי פרסום הקטע ה"בעייתי", ולא נדרשנו לחזור לוועדת השרים. אולם לא תמיד מתיישבות המחלוקות בנושא חשיפת החומר בדרך כה קלה. במקרים רבים מגיעות המחלוקות בין המדינה לבין אלה המבקשים לעיין בחומר המוגבל אל בתי המשפט.

מה ניתן לעשות כדי לבטל את ההשפעות הפוליטיות הקיימות היום במדיניות החשיפה לעיון בחומרים שבארכיון המדינה ובארכיונים הממלכתיים האחרים, כגון ארכיון צה"ל ושלוחותיו במערכת הביטחון? ראשית, יש להמיר את חוק הארכיונים המיושן, מראשית שנות ה–50, בחוק מודרני שיותאם לחוקים שנחקקו מאז בכל הקשור לחופש המידע ולזכויות הפרט; שנית, יש להוציא את ארכיון המדינה ממשרד ראש הממשלה, ולהציב אותו כרשות סטטוטורית נפרדת, ציבורית, עצמאית ובלתי תלויה בגורמים פוליטיים או שלטוניים כלשהם; שלישית, חשוב שהגנז לא ימונה על ידי ראש הממשלה או אישיות פוליטית אחרת, אלא על ידי ועדה מקצועית־ציבורית, שתבחר את איש המקצוע המתאים ביותר לתפקיד הממלכתי הזה, ודרישה אחרונה: על מועצת הארכיונים העליונה, האמורה לפקח על תפקוד הגנז ועל פעילות ארכיון המדינה והמערכת הארכיונית במדינה, לקבל בחוק החדש סמכויות רחבות ומחייבות יותר, שיאפשרו לה למלא כראוי את תפקידה.

ד"ר מוסק היה סגן הגנז והממונה על ארכיון המדינה במשך 24 שנה