ארכיונים דיגיטליים – לקראת העתיד, מאמר של לריסה שניטקינד

מבוא
במאמר נדבר על סוג מסוים של ארכיונים, ארכיונים של רשויות מקומיות. ארכיונים אלה כפופים לחוק הארכיונים,תשט"ו-1955, יחד עם ארכיונים של מוסדות המדינה, ארכיונים של תאגידים ממלכתיים וארכיונים ציבוריים.
ישנם סוגים רבים של ארכיונים. מאפייני ארכיונים תלויים בגורמים שונים, למשל בשייכות לגוף כזה או אחר, בהיותם ארכיונים מנהליים (מהווים חלק ממערכת מנהלית קיימת) או בהיותם ארכיונים תיעודיים (שמתעדים מאורע, תקופה או אישיות מסוימת), בסוגי החומר הארכיוני והמידע שהם אוצרים, בתהליכים ובהתנהלות, במטרות שהוגדרו וכד'.
נושא המאמר, ארכיונים ברשויות מקומיות, נבחר מכמה סיבות. קודם כל, אלה הארכיונים שיש עליהם חובה חוקית הן לשמור והן להנגיש חומר ארכיוני.
שנית, אלה ארכיונים שמטבעם אמורים להחזיק תיעוד חשוב, חומר ארכיוני המשקף התנהלות של גופים שמהווים זרוע שלטונית והקשר בינם לבין האזרח, החומר הארכיוני שמחד חשוב לשלטון עצמו להתנהלות יעילה ועומדת באמות מידה של מדינה דמוקרטית, שוויונית ומודרנית. ומאידך, נדרש יותר ויותר על ידי הציבור ככלי לשקיפות שלטונית, כמקור המידע לגבי זכויות הכלל והפרט, וככלי להיכרות עם ההיסטוריה והסִפֶר (הנרטיב) הקהילתי והאישי.
סיבה שלישית, הארכיונים של הרשויות המקומיות הם אלו שמתוך שתי הסיבות שנאמרו לעיל, ערוכים לעידן הדיגיטלי יותר מארכיונים רבים אחרים, למרות שגם הם עדיין עוד לא שם. עיקר תפקידם הוא בטיפול פנימי יום יומי, בניהול החומר הארכיוני שלהם לטובת העבודה המקצועית התקינה של הרשות. אך עדיין יש להם דרך ארוכה להתנהלות דיגיטלית, במיוחד בנושא שמירה לטווח ארוך, והנגשה לציבור הרחב. לרוב הארכיונים יש עדיין דרך ארוכה כדי להגיע לעמידה בדרישות המינימליות של החוק הקיים, ועוד יותר ארוכה הדרך עד להתנהלות שיכולה להחשב כסבירה במציאות המודרנית.
סיבה רביעית, אלו הם ארכיונים שפתוחים לקהל הרחב מתוקף החוק. ניתן להגיד שארכיונים אלה מהווים מקור עיקרי לעיון ולביקורת של פעילות שלטונית, ואחד המקורות החשובים ביותר לחקר העבר.