ושאבתם מים בששון - התעלומה מאחורי ריקוד העם המפורסם

שנת 1937 הייתה שנה מכוננת בתולדות נען. אחרי שבע שנות יובש ולאחר כמה ניסיונות קידוח כושלים – נמצאו סוף-סוף מים באדמת המקום. עד כאן החלק המוכר בסיפור, שהוא כבר אבן יסוד בנרטיב המקומי. אבל בזה לא מסתיים הסיפור. מתברר שבאותו מאורע נולדה גם אחת התעלומות הגדולות בדברי ימי הריקוד העממי, תעלומה חובקת עולם.

סוף-סוף מים. נען, 1937
סוף-סוף מים. נען, 1937

הודעת צ'אט לא צפויה
הכול התחיל בהודעת צ'אט רגילה לכאורה שארכיון נען מקבל מעת לעת לחשבון הפיייסבוק שלו – בדרך כלל אנשים פונים כדי לברר פרטים על קרובים שחיו בנען. אבל הודעת הצ'אט הזאת הייתה שונה, ולפיה באינטרנט מסתובבת שמועה שהשיר "ושאבתם מים בששון" יחד עם הריקוד הידוע נוצרו בשביל חגיגה בנען לרגל חנוכת באר מים, ושאלה: האם יש בארכיון מידע שיאשש או יפריך את הטענה?

האמת, הסתקרנו. האמנם שורשיו של ריקוד העם הידוע באדמתה של נען? יצאנו לברר.

ריקוד עממי ומכתב לג'רוזלם פוסט
כצעד ראשון פנינו לאתר "זמרשת". שם מופיע מידע רב על השיר וגם על הריקוד. בנוגע לריקוד ומקורותיו מפנה האתר לשני מקורות עיקריים, ואלו הם:
השיר "מים מים" (מילים: מן המקורות, לחן: עמנואל עמירן) נדפס עם צעדי הריקוד ב"סדרת ריקודי ארץ ישראל (מס' 3)" בעריכת גרט קאופמן (לימים: גורית קדמן) בשנת 1946. נכתב שם כי ריקוד זה נולד בדגניה, אֵם הקבוצות, נתגלגל עם הנוער לקריית ענבים בהרי ירושלים, שם נשתנה וקיבל צורה מלוטשת. עוד נכתב כי בכינוס לריקודי עם בדליה בקיץ 1944 הלהיב הריקוד הזה את ציבור הרוקדים שבאו מכל קיבוצי הארץ, ומשם נפוץ ברבים.

אולם במכתב לעיתון ג'רוזלם פוסט מיום 25.12.1972 טוענת אלזה דובלון, רקדנית ומורה למחול ותיקה, כי היא שחיברה את הריקוד בשיתוף יהודה שרת לחג המים שהתקיים בקיבוץ נען ב-1937. דובלון מציינת כי היא עצמה נכחה בכנס המחולות בקיבוץ דליה בשנת 1944, והסבה את תשומת לבה של גורית קדמן לכך ששמה נשמט מן התוכנייה. תשובתה של קדמן הייתה שיש לקבל זאת כמחמאה גדולה, שכן כך נולד ריקוד עם, כלומר כשהמחבר נעשה אלמוני.

חג המים בנען
בדקנו מה נכתב בעלונים של נען מאותה תקופה. ואכן, בעלוניה של נען מחודש אוגוסט 1937 יש עיסוק רב בחג המים שנחוג בסוף אותו חודש – עדכונים בנוגע לבואה של המשאבה והרכבתה, הודעות בנוגע לחפירת תעלת הצינור וכן בנוגע לסדרי החג הממשמש ובא. בין השאר מוזכרת החברה עליזה או אלזה שבאה מיגור יחד עם יהודה שרתוק (שרת) והייתה אמונה על הכנת התנועה לחג. הנה למשל הודעה קצרה שהתפרסמה בעלון ב-23 באוגוסט 1937:
 "הערב מתאספת המקהלה לחזרה עם החברה עליזה שבאה אלינו מיגור כדי להכין עם המקהלה תמונה חיה שתלווה את השירה".

אין בידינו תיעוד מוסרט של החג, רק כמה תמונות שצולמו באותו אירוע ובהן תמונה אחת, בחשיפה ארוכה, של מה שנראה כקטע ריקוד.
בנות נען
בנות נען מחוללות על הבמה, חג המים, 1937

כדי ללמוד עוד על הריקוד שהועלה אז בחג המים, פנינו לארכיון הישראלי למחול בבית אריאלה, שם מצאנו ריאיון עם אלזה דובלון שנערך בשנת 1986. וכך היא מספרת בנוגע לחג המים בנען:
"יהודה הביא את המנגינה 'ושאבתם מים', עיבד את השיר לתזמורת ועשיתי טקס שלם. הריקוד שלי התחיל עם צעד 'שכול חלוף' לצד שמאל, שהרגשתי שזה מבטא גלים של מים. החלק השני, הכניסה לאמצע, היה צריך לבטא את שאיבת המים או פריצת המים מן הקרקע. החלק האחרון של הריקוד העממי עם הניתורים אינו שלי. היו מהירות [כך במקור], אבל לא ניתורים. הייתי צריכה לעשות צעדים פשוטים, כי אלה לא היו רקדנים, אבל לא רציתי שרק ירקדו הורה. רקדו את הריקוד הזה מעגל בתוך מעגל בתוך מעגל, שלושה-ארבעה מעגלים אחד בתוך השני"

אם כן, יש בידינו אישור מן הכתובים לכך שאלזה דובלון הייתה שותפה בהכנת חג המים בנען ועדות של דובלון עצמה לכך שהיא יצרה את הריקוד לכבוד אותו חג. חיפשנו עדות של צד שלישי, אולי של מי מהמשתתפים.

והנה, מצאנו סקירה על הריקוד "ושאבתם מים" מאת ד"ר צבי פרידהבר משנות התשעים, ובה הוא מצטט את דבריה של אלזה דובלון המובאים לעיל, ומוסיף שכדי לאמת את הדברים, פנה לארכיון של נען. הארכיונאי אז היה יעקב יעקבי, מי שהקים את הארכיון בנען, ולא פחות חשוב – מראשוני נען. יעקבי אישר את דבריה של אלזה דובלון הן מצד הכתובים והן בעדות חיה – עדותה של חברת הקיבוץ מנוחה דורון שהשתתפה בריקודי אותה מסכת. נציין כי פרידהבר אינו כותב אילו שאלות שאל את יעקבי ודורון – האם שאל על מעורבותה של דובלון בהכנת חג המים בנען? האם על התנועות ומהלך הריקוד? האם על השיר והמנגינה שליוו את הריקוד? נותרנו עם שאלות לא פתורות.

נען או דגניה?
העדויות והבירורים עד כה חיזקו את גרסתה של אלזה דובלון. אבל האם די בכך כדי לפתור את התעלומה? כזכור, קיימות שתי גרסאות בנוגע למוצא הריקוד. לפי גרסה אחת הריקוד נוצר בנען ב-1937 לרגל חג המים, ולפי גרסה אחרת הריקוד נוצר בדגניה, ומשם נדד לקריית ענבים. יצאנו לברר גם את הגרסה הזאת.

הקשר לקריית ענבים מתברר בתוכנייה של כנס המחולות הראשון. בתוכנייה מופיע ריקוד בשם "מים מים" שהעלתה קבוצת רוקדות מקיבוץ קריית ענבים בהדרכתה של מרים בלכמן. ליד שם הריקוד מופיע שם המלחין בן-חיים – הוא המלחין אפרים בן-חיים, חבר קיבוץ קריית ענבים דאז. 

תוכנייה - כנס מחולות
                                                        כנס המחולות הראשון, 1944. תוכנית ההופעות (באדיבות ארכיון דליה)

באותה סקירה העלה פרידהבר סברה שלפיה בכנס דליה הוצגו שני ריקודים שנשאו אותו שם – "מים מים" – האחד לפי לחן של אפרים בן-חיים והשני לפי לחן של עמנואל עמירן, וכי הריקוד שיצרה אלזה דובלון, לפי מנגינתו של עמנואל עמירן, לא זכה להיכלל בתוכנייה.

פנינו לארכיון הצליל בספרייה הלאומית כדי לברר אם בארכיון של המלחין אפרים בן-חיים קיים שיר ששמו "מים מים". התשובה הייתה שלא נמצא שיר כזה.
ההשערה שלנו בשלב זה הייתה כי בכנס המחולות הראשון בדליה הועלה רק ריקוד אחד בשם "מים מים", אותו ריקוד שהעלתה קבוצת הרוקדות מקריית ענבים, אלא שהוא הופיע בתוכנייה בטעות כשירו של בן-חיים.

טוויסט בעלילה

פנינו לארכיון של דגניה כדי לברר את הגרסה הקושרת את מקורות הריקוד לשם. קיבלנו את מספר הטלפון של בת הקבוצה, שׂיה בן-נון (בן-יעקב), בת ה-97, שהייתה במשך שנים רקדנית ומורה למחול.

התקשרנו לשאול מה היא יודעת על סיפור הולדתו של ריקוד העם הזה. קיווינו שתוכל לאשר את אחת הגרסאות – זו של אלזה דובלון, הקושרת את הולדת הריקוד לחג המים בנען, או זו הקושרת את שורשיו לדגניה.

אבל את מה שסיפרה לנו שׂיה בן-נון לא יכולנו לצפות בשום דרך מראש. בשיחת הטלפון סיפרה לנו שׂיה שהיא עצמה יצרה את הריקוד. לדבריה, היא חיברה את הריקוד בדגניה, לא לרגל אירוע מיוחד, אלא לריקודי ערב שישי. "אם לא היו שרים על הדשא", היא סיפרה, "היו רוקדים". עוד היא סיפרה שכשהייתה בכנס המחולות הראשון בדליה ב-1944, ראתה את בנות קריית ענבים רוקדות את הריקוד שלה, כמעט במלואו – קטע אחד מהריקוד המקורי היה חסר, ובצורה הזאת הריקוד נפוץ בארץ ומוכר עד היום.

ובכן, נראה שהגענו למבוי סתום – יש בידינו שתי עדויות בגוף ראשון של נשים שטוענות שהן יצרו את הריקוד, שתיהן מעידות גם שנכחו בכנס המחולות הראשון בדליה ב-1944, וראו את הריקוד "שלהן" מוצג על הבמה. כיצד ייתכן הדבר? החלטנו לרדת לחקרו של האירוע שבו מצטלבות שתי העדויות – כנס המחולות בדליה.

כנס המחולות
גורית קדמן מספרת שבתחילת 1944 הציע לה ישעיהו שפירא, שהיה אז מרכז ועדת המוסיקה הבינקיבוצית, לערוך כנס ריקודי-עם כסיום לכנס המקהלות הארצי שעמד להתקיים בפסח בעין חרוד. גורית קיבלה על עצמה את המשימה והזמינה לביתה באחת השבתות של פברואר 1944 שלושים אנשים שעניינם בריקוד לפגישת הכנה. קדמן מספרת שלהפתעתה כל השלושים שהוזמנו באו, והם בילו את השבת בשיחות, בהתייעצויות, בהדגמות ובתכנון, והחליטו לסייר ביישובים ולראות שם מה רוקדים.

בסופו של דבר, מטעמים שונים – בעיקר חוסר זמן – לא התקיים הכינוס בעין חרוד כנספח לכנס המקהלות; הוא נערך בקיבוץ דליה והיה לאירוע בפני עצמו – כנס המחולות הראשון בארץ ישראל.

כנס מחולות בדליה
מתוך אלבום של כנס המחולות הראשון (באדיבות ארכיון דליה)

לפי התוכנייה של הכינוס, את הריקוד "מים מים" רקדה קבוצה מקריית ענבים, במסגרת החלק "יצירות והצעות לריקודים חדשים".
והנה קטע ממכתב שכתבה שׂיה בן-יעקב (לימים: בן-נון), בת דגניה א', לרבקה שטורמן, מרכזת ועדת הריקודים, בשנת 1947. במכתב היא מציינת שהיא חיברה את הריקוד ומסבירה את גלגולו לקריית ענבים:

"אני חיברתיו ולימדתי אותו בפגישה הראשונה שהתקיימה בביתה של גרט [גורית קדמן] לפני הכינוס הראשון בדליה. חברה מקריית ענבים, שהשתתפה בפגישה הזאת, העבירה אותו לשם. ילדי קריית ענבים הופיעו בו בדליה באופן מסולף לחלוטין [...] איני דורשת את זכויותיי עליו. שמי לא יוסיף שום דבר למה שאנו רוצים במפעל ריקודי-עם ואף איני תובעת כי תקבלו את הריקוד בצורתו הנכונה או הראשונה, בעיקר לאחר תפוצתו הרבה, אבל אחת הייתי רוצה, ודומני שיש לי זכות לכך, כי תינתן לי האפשרות להביאו ולהראותו לפחות בצורתו הנכונה ולהניח את ההחלטה הסופית לשיקול דעתכם".
(24.11.1947 – מתוך הספר "קומה אחא")

דבריה של שׂיה בן-יעקב מתיישבים עם התיאור של גורית קדמן, שלפיו הריקוד נוצר בדגניה והתגלגל לקריית ענבים. אבל האם ייתכן שהריקוד ששׂיה לימדה ב-1944 הוא אותו ריקוד שנוצר לחג המים בנען בשנת 1937? כלומר, האם ייתכן שהריקוד התגלגל בדרך כלשהי מנען לדגניה א'?

בחזרה לחג המים בנען
כדי לנסות לענות על השאלה – חזרנו לנקודת ההתחלה, לחג המים, שנערך כזכור באוגוסט 1937.

בספטמבר 1937, כחודש לאחר חג המים בנען, התפרסמה חוברת בעריכת יהודה שרת – ענות (ד): "פרקים לשירה בציבור ובמקהלה". החוברת הוקדשה כולה לשמחת בית השואבה ולמועדי המים, ושרת מציין כי זהו ניסיון לספק חומרי שירה למועד המים אשר עם הזמן ייערך במקומותינו (אם כיום קבע – שמחת בית השואבה ביום מימי הסוכות, ואם כחג ומועד בעלות המים לראשונה בבאר הקדוחה במקום).

בחוברת הזאת מובאים בין השאר חומרי המסכת שהועלתה בנען. שרת חיבר לכבוד חג המים שיר ששמו "השואבות" על פי סיפורי המקרא המתרחשים ליד הבאר- רבקה ועבד אברהם, יעקב ורחל (בראשית, פרקים כ"ד וכ"ט); בחוברת מובאים מילות השיר, התווים ותיאור של מהלך הריקוד.

בתיאור מהלך הריקוד (התמונה הנעה) משתתפות שלוש קבוצות של שואבות ושתי קבוצות של רועים. הם יורדים מההר ונאספים מסביב לבאר, הרועים שרים בגָללם את האבן, השואבות יוצאות במחול סביב הבאר כתכונה לקראת השאיבה. הן שרות בקאנון, ובעקבות הקאנון בשירה גם הריקוד לשלוש הקבוצות בקאנון, שואבות מים מן הבאר ומשקות את הצאן.

כיצד אנו יודעים שזו המסכת שהועלתה בנען? מכיוון שבשוליים מופיעה הערה בזו הלשון:
"במערכת שירה ותנועה שלובות זו בזו הוכן הפרק לראשונה על ידי חברי נען ונראה לעיני הציבור בחג המים בנען, כ' באלול תרצ"ז, ליום שאוב לראשונה מים מן הבאר הקדוחה. וכן ייערך הדבר ביגור בסוכות תרצ"ח. מקהלת התנועה והריקוד בהדרכתה של עליזה דובלון (יגור)".

המסכת הועלתה אפוא לראשונה בנען באוגוסט 1937, ובספטמבר של אותה שנה – הועלתה שוב ביגור, כך מעידים גם ותיקי יגור. לפי עדותה של אלזה דובלון, יהודה שרת והיא העלו את המסכת הזאת בקיבוצים נוספים בעמק יזרעאל ובעמק הירדן. עוד מצאנו, כי באוקטובר 1937 השתתפה דובלון בתחרות למחול אמנותי ארצישראלי שהתקיימה בתל אביב, ושם רקדה ריקוד שיצרה ושמו "השמחה לקראת המים".

מכאן עולה שהשיר שלפיו יצרה דובלון את הריקוד היה שיר שכתב שרת, ולא "ושאבתם מים" של עמירן. אותו ריקוד הוצג לראשונה בחג המים בנען, ואחר כך נדד ברחבי הארץ – הייתכן שהוצג גם בדגניה א' בשלהי שנות השלושים או בראשית שנות הארבעים?

פתרון אפשרי לרשומון ארצישראלי
בניסיון להתחקות אחר השתלשלות העניינים מצאנו שהדרך היחידה לפתור את התעלומה וליישב בין העדויות היא להציע אפשרות שלפיה הריקוד הזה נוצר בשלבים. בנען נולדו התנועות, או חלקן, למנגינתו של יהודה שרת, כחלק מן המסכת לחג המים בהדרכתה של אלזה דובלון; וכעבור כמה שנים, בדגניה א', שׂיה בן-יעקב, שייתכן שראתה את המסכת הזאת כנערה באחד מקיבוצי עמק הירדן, חיברה תנועות לשירו של עמנואל עמירן "ושאבתם מים" בהשראת אותו ריקוד. ב-1944 התגלגל הריקוד לקריית ענבים שבהרי ירושלים והועלה בכנס המחולות הראשון בדליה. ובצורה זו נפוץ בארץ.

אפשר לסכם ולומר שבמסע הבלשי הזה התעוררו שאלות לא פחות משנמצאו תשובות. שאלות על מקורותיה ודרכי היווצרותה של יצירה עממית, שאלות בנוגע להכרה ולזכויות יוצרים באמנות העממית, שאלות של מקוריות והשראה ושל גבולות היצירה, כגון מתי רצף של תנועות הופך ליצירה חדשה, לריקוד של יוצרו?

מקורות
גרט קאופמן (עורכת), סדרת רקודי ארץ ישראל, 3 
אלזה דובלון, תגובה למערכת העיתון ג'רוזלם פוסט, 25.12.1972
ריאיון עם עלזה דובלון, הארכיון הישראלי למחול בבית אריאלה, תיק ארכיון 121.11.1.3. מרץ 1986
צבי פרידהבר, הבה נצא במחולות: לקורות ריקודי העם בישראל, 1994
גורית קדמן, עם רוקד: תולדות ריקודי העם בישראל, תשכ"ט
רנה שרת, קומה אחא: דרך רבקה שטורמן במחול, 1988
ענות (ד), פרקים לשירה בצבור ובמקהלה – לשמחת בית השואבה ולמועדי המים, תשרי תרצ"ח
שריה שפירא, "רקדניות", כתבה בעיתון "הבוקר", 15.10.1937

תודות
ד"ר עמוס שיפריס, קיבוץ נען
נטע חכמוביץ', ארכיון קיבוץ יגור
ויקטוריה חודורקובסקי, הארכיון הישראלי למחול בבית אריאלה
חנה קליין, ארכיון קריית ענבים
ד"ר גילה פלם, מחלקת המוזיקה וארכיון הצליל בספרייה הלאומית
דוד פז, ארכיון דליה; דרי מיכאליס, תרבות דליה
רינה זהרוני, ארכיון דגניה ב'
יעל הרן, ארכיון דגניה א'
ד"ר רוני עזתי וד"ר מאשה זולוטובסקי-בר, ארכיון יד טבנקין
נורית פיינשטיין, המכון להווי ומועד מייסודו של מתתיהו שלם, קיבוץ רמת יוחנן